סדרת הילדים "גודטמה: הרפתקה חלמונית", המבוססת על קומיקס יפני ומככבים בה חלמון עצל ואפרוח נחוש ששניהם חמודים באופן קיצוני, מציגה משל נפלא על הדרך שבה ערכים כמו חברות, סולידריות והפרדת עיקר מטפל הם הבסיס למרד בעידן הרעשני שבו אנחנו חיים. אל תחמיצו אותה
סדרת הדוקו "שמיים אפלים", המגוללת את הסיפור העגום על אסון ביילמר שהתרחש ב-1992, חושף תיבת פנדורה שמתוכה יוצאים שדים איומים במיוחד. מעל הכול, היא מותירה את הצופים בתחושה של צער עמוק וחרדה: כשכך העולם מתנהל, מה אמור למנוע מאסון כזה להתרחש שוב?
חבר הכנסת בועז ביסמוט התגלה כמשתתף בתכנית "הזמר במסכה", וכשזה חוזר שוב ושוב ושוב כבר אפשר להבין: זאת לא טעות - אלא מדיניות. קשת 12 בטוחה שהביזיון הזה הוא סבבה, ושזה מה שמגיע לצופים שלה
צפייה במהדורות היא חוויה מייאשת, לא רק בגלל החדשות עצמן - אלא בגלל הסיקור השטחי והצעקני שמקיף את הכול. באקלים הזה, הכתבה המקיפה ב-12 על פסקת ההתגברות הציגה בבהירות ובעושר נושא מורכב, ועשתה מה שמהדורות אמורות לעשות: סדר בחדשות. חבל שזה כל כך נדיר
בחסות תערובת של פופוליזם, לאומנות ואובדן אמון ברשויות, גוברים הקולות המעודדים אזרחים ישראלים רגילים לשאת נשק. כשהעיתונות מסקרת את התופעה הזאת בלי להדגיש את ההשלכות האפשריות, היא מעודדת כאוס באופן פעיל. אחר כך היא תוכל להמשיך ולצקצק על האלימות המשתוללת
המשפט "ערבים לא גרים בבני ברק", שריססו פורצים על קירות דירה בעיר, מזקק גזענות כה עמוקה וגסה שאי אפשר לטעות בה - ובכל זאת אולפני הערב הצליחו לקושש רק תגובות רפות, מיתממות ומבישות מנבחרי הציבור החדשים. אולי, מול הכיתוב השחור, הגיע הזמן שהתקשורת תמתח קו אדום
תוכניות האקטואליה מוצפות מדירוגים ומבחנים עם ערך דל בכסות של צרכנות נבונה, אבל ב"תוכנית חיסכון" הגדילו לעשות. עם מבחן הקבב בלאפה בשוק התקווה, מבחן המשלוחים מהסופר ודירוג המזון המהיר הפחות נורא ששודרו בזה אחר זה, לא ברור איך גדעון אוקו לא נקרע מצחוק בעצמו
בתכנית החדשה שלו בתאגיד, הקומיקאי הוותיק משלב סטנדאפ עם שיחות כנות ברוח "סליחה על השאלה", תוך שאיפה לצחוק על מה שאסור כביכול לצחוק עליו. הוא מתגלה כאיש שיחה אמפתי ואדיב שמוביל מפגשים אנושיים ונוגעים ללב, אבל הבדיחות שלו מחמיצות את המטרה
תכנית האקטואליה החדשה של רשת 13, ששני בכירי הערוץ מגישים לסירוגין, יצאה אמש לדרכה עם פאנל מגוון אבל עם סדר יום מקוטב. בסופה הודתה חסון שגם היא כבר עייפה מהשיח הפלגני, אלא שהתוכנית שהיא מובילה תורמת בדיוק לזה. וגם: מי צריך שידורי תעמולה בשנת 2022?
ערב שהתחיל בים של דמעות הסתיים בים של דמעות, כשהזוכה אפילו מקרית גת. ככה זה ב"כוכב הבא": גם הזוכה הגדול שלוקח את המיליון הופך בסוף לעוד הדהוד לאגדה של נינט טייב
אותה אדרת בשינוי גברת: העידן שאחרי רינה מצליח המשיך בדיוק מאותה הנקודה, עם מנחה אחד שנעלם ברקע, פאנל רדוד, הופעות אורח ליצניות ועלבונות הדדיים - אבל לפחות בלי צעקות באולפן. שום בשורה גם לא חיכתה במהדורת הבכורה של טלי מורנו בכאן 11
לא פחות משלוש סדרות בז'אנרים שונים עלו בשבוע האחרון בהשראת רצח י"א חללי האולימפיאדה, שאירע לפני 50 שנה בדיוק. כל אחת בדרכה ממחישה עד כמה זיכרון הטרור נוכח תמידית בתודעה הישראלית, אך מרוב שחזורים התפספסה הזדמנות נדירה להאיר את סיפורם הנשכח של הנרצחים
הריאיון עם שירי מימון אצל גיא פינס היה חזק פשוט מפני שהיה פשוט, הגון וישר, עם גיבורה רהוטה ומרשימה במרכז. זה לא "הכוכב הבא", לא כל דבר צריך להיות הכי והכי והכי. עלינו השיחה הזאת עשתה רושם הרבה יותר מאשר כל דבר שקדם לה אמש בטלוויזיה
מתנקשת משירות הביון הידוע לשמצה של מזרח גרמניה נבגדת - ויוצאת למסע נקמה ביזארי וחסר מעצורים, ועל הדרך משכתבת את העבר. נשמע מוכר? ב"קליאו" העלילה מופרכת, האלימות גרפית והדמויות הן קריקטורות, אבל העובדה שהיא לא לוקחת את עצמה לגמרי ברצינות מצילה אותה מעצמה
בכתבה תמציתית, יוסי אלי תיאר בחדשות 13 איך עשרות יהודים התנפלו באלימות מטורפת על עובד ערבי במרכול בירושלים. אנחנו חייבים לשאול לא רק איך הגענו למצב הזה, אלא גם איך אירוע כזה נבלע ברעש הכללי בזמן שהמדינה וכלי התקשורת נטרפים מחצי עכבר בשקית של ירקות קפואים
רינה מצליח היא אחת המעצבות העיקריות של התקשורת הפוליטית בישראל בעשור האחרון, לטוב ולרע. חייבים להעריך גם עיתונאית כמוה, שמצליחה מדי שבוע לעורר הרבה אמוציות בכל כך הרבה אנשים. מצד שני, המורשת שמשאירה אחריה "פגוש את העיתונות" היא של טלוויזיה צעקנית
כועס עם כל הלב, מאלתר, נסער מהשחיתות וזועם על התקרנפות - גיבור "מנאייכ" הפך מול עינינו לבלש תרבותי גדול שנלחם על פני החברה הישראלית. סביבו, גלריה של דמויות מעולות, נימה מלנכולית ופרודיה מושחזת המחישו שבכל זאת יש בסדרה הרבה יותר ממשחק של חתול ועכבר
ריאליטי השירה הוותיק אמור היה לדלג כמנצח על מגרש ריק, אבל בפתיחת העונה התשיעית קשה היה להתעלם מהזיעה. כשההווה כל כך מפוהק, נדמה שההפקה מנסה לסחוט בלי הפסקה את המיץ מהאיחוד בין נינט טייב ורן דנקר, מתוך תקווה לשחזר ימים מרגשים יותר
"מנאייכ" עדיין נמצאת רמה אחת מעל לרוב הסדרות הישראליות. שלום אסייג, עמוס תמם ולירז חממי עדיין מובילים קאסט מצוין במשחק מצוין, ואפילו שעברו שנתיים מאז העונה הקודמת - ניתן להתמסר אליה בקלילות כאילו לא עזבנו אותה מעולם. נשאלת השאלה האם יש לה משהו חדש לומר
פרשן חדשות 12 התריע על התפוררות החברה הישראלית לנוכח עוד סבב בחירות, אבל לא ציין את חלקה של המתווכת - התקשורת שמהדהדת את הפופוליזם, הרעש והרכילות הפוליטית שבאמצעותם היא משגשגת
עם פינאלה חצופה וקיצונית, העונה השנייה של המותחן לא השאירה רגע לנשום והפכה לממתק טלוויזיוני יעיל ומזוקק. אלא שהכיף הזה בא לצד דמויות דלות, עלילה מופרכת, דיאלוגים חלשים והשטחה של הסיפור. מה שאולי הכי פגע בה היה הוויתור על הזירה הישראלית, שטשטש את הזהות שלה
הסרט "צבי אומר - שיסל ואיינשטיין" (HOT8), שיצר צבי שיסל והושלם אחרי מותו על ידי משפחתו, הוא סרט מרגש ומצחיק בצורה בלתי רגילה. אפשר לראות דרכו ממש את הכיף שהוליד רגעים, שירים וסצינות שיקרים לרבים מאיתנו
"שישו ושמחו", הקומדיה המוזיקלית החדשה של התאגיד, ממשיכה מסורת ותיקה של פרודיות על צה"ל, כשהפעם להקת הרבנות הצבאית היא מוקד הבדיחה. היא לא תמיד מבריקה, אבל מפצה על כך בהומור פרוע וקיצוני לעתים, שמשווה לה אווירה של מסכת שבת שיצאה משליטה
במקום מותחן אפי על פוליטיקה משיחית, מסורות עתיקות ועיר מקודשת ששקעה בריקבון מערכתי, "ירושלים" (HOT) היא בקושי צל חיוור של הסדרה שהיא יכולה הייתה להיות
"סבוטאז'" (כאן 11) מגולל את סיפורן של הנשים שהבריחו אבק שריפה לאנשי הזונדרקומנדו, שפוצצו באמצעותו את המשרפות. באמצעות אנימציה, עריכה מעולה, קצב מסחרר ושילוב חכם ועשיר של דימויים, הוא גם מצליח להתמודד באופן מקורי עם אתגרי הייצוג של השואה
הסדרה של כאן חינוכית, המתרחשת במסע לפולין, סובלת ממגבלות רבות, אך במקביל היא גם מפגינה אומץ באופן שבו היא מתייחסת לזכרון השואה. ביקורת טלוויזיה
אנחנו לא תמימים. כבר מכירים את גועל הקידום העצמי האינסופי של הפריים טיים ברצועות האקטואליה בכל הערוצים, אלא שלרוב יש מראית עין של תירוץ עיתונאי כלשהו. גיל תמרי לא הוציא מגרניט דבר מלבד פולחן סתמי של הטאלנט, רגע לפני אירוע הגמר הריאליטי שמשודר מיד אחרי כן
הומור הוא כלי מרפא גם בשביל הפצעים הכואבים ביותר, אבל בשביל לשחק עם הטאבו הקשה מכולם צריך הצדקה, והצדקה אין במערכון "חתונאצי" של "היהודים באים". זאת בדיחת שואה ריקה. דווקא בגלל הכישרון הקומי העצום שמתפוצץ כאן לכל עבר, זו החמצה גדולה
לצד המעשים המכוערים המתוארים, הדבר המביש שעולה בעוצמה מ"ד"ר רודי: האמת העירומה" (HOT8) זו השתיקה שאפשרה אותם, עצימת העיניים והכפפת חוש הצדק - של אנשים ביקורתיים מאוד - להיררכיה ולכריזמה. זה שיעור בפסיכולוגיה התנהגותית, שהחברה שלנו עוד לא הפנימה
הפרסומת של שופרסל מייצגת את ההתרוקנות של איתן כבל ממשמעות, באופן שמזכיר כיצד פרופ' גרוטו הלך לשיר בטלוויזיה בתחפושת של אפון. בפרסומת הזאת, כשהוא מהדהד את החיקוי שלו באופן אינפנטילי, הדמות של כבל מיטשטשת יותר מאי פעם
"היהודים באים" ממשיכה לנעוץ שיניים בנקודות כואבות, עם בדיחות שנעות על הרצף שבין מצחיק למייאש, בין הקורע מצחוק לקורע את הלב. ועדיין, בין כל המחמאות המוצדקות, יש תחושה שלפעמים התוכנית מגבירה את הווליום וצועקת את הפאנץ' כל כך חזק עד שהסבלנות הולכת לאיבוד
הפלישה לסופרמרקט, כאוס מוחלט, הפרסומות הדרמטיות, פרומואים ל"רוקדים עם כוכבים", אמני קרקס ומירוץ הפרשנים הגדול - כך פרצה המלחמה באוקראינה בגלים הפתוחים של הטלוויזיה הישראלית. יומן צפייה
הפרק האחרון בתכנית הסאטירה של קשת 12 היה רווי בשירים, מוזיקאים ורקדנים - והם המחישו בקלות מדהימה את הפאנצ'ים שבמערכונים עבדו קשה כדי לספק. לא לגמרי ברור מה לא עובד בארץ נהדרת העונה, אבל ברור מאוד מה כן
הבעיה העמוקה של תוכנית הריאליטי החדשה של רשת 13 היא שהיא חצויה בין שני מרכיבים שונים שלא מתיישבים זה עם זה: מפגש מקורי ומפתיע סביב אוכל עם דמויות יוצאות דופן, וכנגדו ריאליטי מעיק ונפוח מחשיבות עצמית
למרות הקדימונים המביכים, "לאן נעלם יגאל שילון" (קשת 12) הוא סרט חביב, אמפתי ואפילו קצת משעשע על מסע הייסורים של האיש עם הסיגר, וגם מחווה נאה, גם אם לא ביקורתית, לעולם טלוויזיוני שהיה ואיננו עוד. וגם: למה הפרומו ל"נינג'ה ישראל" במהדורה המרכזית מכעיס במיוחד
"למה ככה?" (כאן 11), בהובלת האינטלקטואל הכריזמטי, מנסה לפרק באופן קומוניקטיבי, נהיר וקצבי את יחס בני האדם למושגים מורכבים כמו שיוויון או החלפת דעה. אלא שמרוב יומרנות ורצון לספק הסברים פשוטים ויפים לשאלות גדולות, היא מחמיצה מורכבויות ונשארת ברובד שטחי למדי
