ינון מגל לגלג על טראמפ. עמית סגל קרא לו "אסון". בבוקר כולם התיישרו
מינון מגל ועד מנחם הורביץ ומעמית סגל ועד אלי אוחנה: אוהדי נתניהו בתקשורת אולי עוד לא החליטו מי אשם במצבנו העגום, אבל מזל שהם יודעים לפחות מי בטח לא אשם

מינון מגל ועד מנחם הורביץ ומעמית סגל ועד אלי אוחנה: אוהדי נתניהו בתקשורת אולי עוד לא החליטו מי אשם במצבנו העגום, אבל מזל שהם יודעים לפחות מי בטח לא אשם
שיעור בגזענות: שלושה אייטמים ששודרו אמש, כמעט במקביל, מספרים את הסיפור העצוב של אזרחי ישראל הערביים: תרומת איברים, כן. קואליציה? חס וחלילה, תשאלו את מוריה וברקו
אחרי "גילוי נאות" כדי לצאת ידי חובה, עמרי אסנהיים בזבז שעה על ריאיון מלטף ומתחנף עם חסון. אפילו הפורמט היה חסר טעם
העונה החמישית והאחרונה של "Hacks" נפרדה מדברה ואווה אחרי חמש שנים. מתחת לקומדיה הסתתר כל העת סיפור אהבה בין שתי נשים שהפך לנשמה של הסדרה. את הדואט של דברה ואווה לא נשכח לעולם. ספוילרים לפרק האחרון
מי היה מאמין שדווקא תכנית אירוח בשעה הכי רגועה של השבוע, תספק את המונולוג החד ביותר, לא רק נגד ראש הממשלה, אלא גם נגד התקשורת שמשתפת פעולה עם כזביו
פרק הבכורה של "רוקדים עם כוכבים" הציג רקדנים שהם כבר מנטורים, סלבס בריאליטי השלישי שלהם (היוש דניאל גרינברג) ותמונת מראה לסטנדרטים בלתי אפשריים של יופי. ועדיין, מדובר באחת מפיסות ה"ביחדנס" האחרונות שנשארו לנו
נפתלי בנט יצא ל"ליל ראיונות" בכאן 11, חדשות 12 וחדשות 13, וניסה להוכיח שהוא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. הבעיה היא שכל הופעה כזאת מזכירה לצופים לא רק שהוא מוכן להתייצב, אלא גם שהוא עדיין מרואיין פחות טוב מיריבו. לפעמים המציאות עובדת טוב יותר מכל מסר בקמפיין
הסדרה "הבת" חוזרת לפרשה שהזיזה מדינה שלמה, ואחרי הפרק הראשון חובת ההוכחה עוד עליה. אף שלירז חממי מרשימה בתפקיד הראשי, הגיבורה המושלמת מדי שלה דווקא מרחיקה את הצופה מלהיקשר רגשית. הפוטנציאל כאן עצום, ובתנאי שהסדרה תמצא את האיזון בין מלודרמה למותחן ריגול
הרצח של ימנו זלקה הוציא מרותם ישראל מונולוג נוקב ומוצדק על כנופיות נערים, אלימות ומשטרה שנעלמת מהשטח. אבל ברשת 13 עברו מהר מאוד לבנט, לפיד, טראמפ ואפילו ל"האח הגדול". לפעמים הצביעות לא נמצאת במה שאומרים באולפן, אלא במה שמחליטים לשדר אחר כך
בפאנל החשוב של חדשות 12 כיכבו נשים, כך גם בפרק השני על השקיעה בבוץ הלבנוני, בחדשות התאגיד. בסוף הלילה, גם חזרנו אחורה בזמן עם יהונתן גפן
כתבה אחת, שחזרה למלחמת לבנון השנייה, הסבירה מדוע אנחנו מתאכזבים תמיד מתוצאות הסבבים השונים וזהרה באפילה שבה חגגו באולפנים את הפסקת החשמל בטהרן
הכתבה של דני הכט הראתה משב רוח מרענן מביירות: אותן מסעדות, אותם קוקטיילים, אותן התנצלויות על בילוי בזמן מלחמה. בתוך כך אצלנו הכותרות מבטיחות "הגברת תקיפות" - והצופה שואל את עצמו מה עשינו עד עכשיו, ירינו קפצונים?
אחרי שלוש עונות הומוגניות של נשפים ופאר, "ברידג'רטון" חשפה סוף סוף את האנשים השקופים שמאחורי הקלעים. הסדרה של נטפליקס בנתה הפעם סיפור אגדה חכם שמתחיל בקרצוף רצפות ומגיע עד לארמון המלכה, יוצרת בכך עומק שהפך את העונה הרביעית למשכנעת ומרגשת מכל קודמותיה
יובל סמו זיקק את הטעם הרע בהזמנה למשתה של שרת התחבורה לכדי הזיה מבעיתה, בוטה ומזעזעת. כל מה שנותר הוא להביט על החיוך המופרע ולצאת מהדעת
מאז שהגששים צעקו: "ספרים רבותיי, ספרים", נדמה שלא הייתה הנגשה כה מוצלחת של תחום תרבותי שנחשב כבד. מי היה מאמין שתכנית שעניינה המלצות קריאה תגרום לי לצחוק בקול מול הטלוויזיה? אבל זה בדיוק מה שעושה "אתה חייב לקרוא את זה"
"עובדה" הבטיחה חשיפה של סודות המוסד מאדמת איראן וקיימה מעט מאוד: לא מפני שקימצה בפרטים, אלא דווקא להפך: הלכנו לאיבוד בתוך משדר שניסה לתפוס מרובה
לראשונה מזה שנים משהו בתוגה הישראלית השתחרר ו"ארץ" הציגה את הפרק הכי טוב שלה מזה תקופה. החל מהעקיצה לינון מגל, דרך הלעג ל"גדולי הדור" החרדים ועד לרגע שבו ליאת הר לב נכנסה לנעליה של אמילי דמארי והוכיחה שההומור הוא כוח העל של העם היהודי
שיעור בצביעות: בזמן שפאנל הפטריוטים הטיף מוסר לנשיא בית המשפט העליון עמית על חוסר רגישות למשפחות שכולות, ינון מגל גידף בטוויטר את עינב צנגאוקר. על הדרך, ידידיה מאיר שכח מי משלם לו משכורת כשהתלונן על "כסף זר", והמחאה שפעלה להחזרת החטופים סומנה כ"ערב רב"