ההמשך המיוחל לסדרה הגיע והוא בדיוק מה שציפיתם. זו הבעיה
"העדויות", סדרת הבת של "סיפורה של שפחה", חוזרת לגילעד 15 שנה אחרי ומציגה דור חדש של נערות שגדלו לתוך המשטר. למרות שהסדרה לא מצליחה לומר משהו חדש, אן דאוד בתפקיד דודה לידיה מצילה אותה שוב ושוב
ארכיון כתבות
ארכיון ביקורת טלוויזיה - מרץ 2026
שדדו מאיתנו מיליונים בפשע נתעב. במדינה נורמלית, הדיווח הזה לא היה נדחק
בפאנל החשוב של חדשות 12 כיכבו נשים, כך גם בפרק השני על השקיעה בבוץ הלבנוני, בחדשות התאגיד. בסוף הלילה, גם חזרנו אחורה בזמן עם יהונתן גפן
בחזרה לעתיד: הכתבה שהסבירה למה אנחנו לא מסוגלים לנצח בלבנון
כתבה אחת, שחזרה למלחמת לבנון השנייה, הסבירה מדוע אנחנו מתאכזבים תמיד מתוצאות הסבבים השונים וזהרה באפילה שבה חגגו באולפנים את הפסקת החשמל בטהרן
בכותרות "מגבירים תקיפות", אבל בביירות מבלים בדיוק כמו בתל אביב
הכתבה של דני הכט הראתה משב רוח מרענן מביירות: אותן מסעדות, אותם קוקטיילים, אותן התנצלויות על בילוי בזמן מלחמה. בתוך כך אצלנו הכותרות מבטיחות "הגברת תקיפות" - והצופה שואל את עצמו מה עשינו עד עכשיו, ירינו קפצונים?
ארכיון ביקורת טלוויזיה - פברואר 2026
זו לא רק העונה הכי טובה בסדרה, אלא בדיוק מה שכולנו צריכים עכשיו
אחרי שלוש עונות הומוגניות של נשפים ופאר, "ברידג'רטון" חשפה סוף סוף את האנשים השקופים שמאחורי הקלעים. הסדרה של נטפליקס בנתה הפעם סיפור אגדה חכם שמתחיל בקרצוף רצפות ומגיע עד לארמון המלכה, יוצרת בכך עומק שהפך את העונה הרביעית למשכנעת ומרגשת מכל קודמותיה
"זאת הרמה אחרי 23 עונות?" שאלו ב"ארץ נהדרת". ואז הגיעה מירי רגב
יובל סמו זיקק את הטעם הרע בהזמנה למשתה של שרת התחבורה לכדי הזיה מבעיתה, בוטה ומזעזעת. כל מה שנותר הוא להביט על החיוך המופרע ולצאת מהדעת
נמצאה התוכנית שהיא הסיבה הטובה ביותר לקיומו של השידור הציבורי
מאז שהגששים צעקו: "ספרים רבותיי, ספרים", נדמה שלא הייתה הנגשה כה מוצלחת של תחום תרבותי שנחשב כבד. מי היה מאמין שתכנית שעניינה המלצות קריאה תגרום לי לצחוק בקול מול הטלוויזיה? אבל זה בדיוק מה שעושה "אתה חייב לקרוא את זה"
ארכיון ביקורת טלוויזיה - ינואר 2026
צפיתי אמש בכל השעה וחצי של "עובדה" והבנתי שאני פשוט אידיוט
"עובדה" הבטיחה חשיפה של סודות המוסד מאדמת איראן וקיימה מעט מאוד: לא מפני שקימצה בפרטים, אלא דווקא להפך: הלכנו לאיבוד בתוך משדר שניסה לתפוס מרובה
"ארץ נהדרת" שחטה שתי פרות קדושות בלילה אחד. סוף סוף
לראשונה מזה שנים משהו בתוגה הישראלית השתחרר ו"ארץ" הציגה את הפרק הכי טוב שלה מזה תקופה. החל מהעקיצה לינון מגל, דרך הלעג ל"גדולי הדור" החרדים ועד לרגע שבו ליאת הר לב נכנסה לנעליה של אמילי דמארי והוכיחה שההומור הוא כוח העל של העם היהודי
בפאנל נודר, בטוויטר דוקר: ינון מגל שובר שיאים חדשים של צביעות וגועל
שיעור בצביעות: בזמן שפאנל הפטריוטים הטיף מוסר לנשיא בית המשפט העליון עמית על חוסר רגישות למשפחות שכולות, ינון מגל גידף בטוויטר את עינב צנגאוקר. על הדרך, ידידיה מאיר שכח מי משלם לו משכורת כשהתלונן על "כסף זר", והמחאה שפעלה להחזרת החטופים סומנה כ"ערב רב"