לרגע טלוויזיוני אחד היה אפשר לחשוב שסער בליגה של הגדולים. צפיתי ונגעלתי
המעבר מסיקור כניסתו לממשלה של גדעון סער לסדרה התיעודית המעולה "לוחמים", הצליח לגרום לי לייבב: פעם אחת עליהם, פעם שנייה עלינו
ארכיון ביקורת טלוויזיה - ספטמבר 2024
פתאום, ברגע קריטי אחד באמצע "לוחמים", ראיתי את עצמי. לא יכולתי לנשום
לסדרת הדוקו של קשת אין יומרות, אין אג'נדה - יש בה חבר'ה שאפשר לקטלג בעמודת ה"גיבורים", ואפשר לקטלג בעמודת ה"קורבנות", אבל "לוחמים" פשוט בוחרת להתייחס אליהם כאל בני אדם. וזאת תמיד הבחירה החכמה ביותר. אלא שאי אפשר באמת לספר על המלחמה הזאת בפריזמה צרה כל כך
עמית סגל לא אשם, אלא האנשים שנותנים לו להפוך את האולפן לקרקס
הבעיה היא לא בחגיגות שתיית הערק של עמית סגל על חיסול נסראללה. שיחגוג, זה אכן יום חג. הבעיה היא שהוא "קיבל אישור" למופע הילדותי הזה. זו ההתבהמות עליה דיבר פרופ' לייבוביץ', שמגיעה רגע לפני קץ הציונות. היא לא מגיעה מהקיצוניים, אלא מהמיינסטרים, מערוץ 12
"עוד נחזור לרקוד": צלילה גרפית אל הגיהנום של הנובה, שכבר הפך לחלק מאיתנו
באמצעות עדויות של ניצולים ותיעוד מקורי מזמן אמת, הסרט התיעודי של יריב מוזר בהוט 8 מציג את הטבח במסיבת הטבע באופן מפורט, מקיף וללא הנחות. גם אם הוא לא מחדש הרבה לאומה שמשחזרת את האימה הזאת שוב ושוב מחדש כבר שנה, זאת עדיין צפייה מזעזעת, והלב עוד מסרב להאמין
אל תעמידו פנים, כולנו חשבנו את אותה מחשבה כאשר אן ולי זכו ב"מירוץ למיליון"
העונה הראשונה של "המירוץ למיליון" בקשת 12 התחילה באופן מקרטע אבל מהר מאוד תפסה תאוצה - הן ברייטינג והן בבאזז סביבה. צריך לשבח את הליהוק הנפלא ואת העריכה הנהדרת ולהסיר את הכובע בפני לי ואן שהוכיחו אומץ ועקשנות ובפני ליאור שדיבר בגילוי לב על חולשותיו. שאפו
"ישראל חוזרת להיות מעצמה"? אישה אחת בכתבה של מוסקו מגלה לנו את האמת
הפרשנים באולפנים מריעים לתקיפות בלבנון ומכים בתופי המלחמה. אישה אחת שיושבת שעות במקלט בקריות כי היא מפחדת להיות בבית, מזכירה את מה שכל הזמן נשכח
עכשיו כשהעונה הסתיימה, הסדרה הזו היא בינג' חמוד וקליל שאתם חייבים לעצמכם
למרות אי אילו חולשות בעלילה ואורך מעט מוגזם, "באד מאנקי" של אפל טי-וי פלוס מנצלת בהצלחה את הפוטנציאל המשוגע של פלורידה. החן של וינס ווהן והאווירה הייחודית הופכים את הסדרה לקומדיית פשע כיפית שבהחלט שווה את הזמן
הסדרה החדשה של חנוך דאום מסבירה יותר מדי ומצחיקה מעט מדי
חנוך דאום מנסה לגשר על פערים בחברה הישראלית, אך מועד בדרך. למרות הפוטנציאל הרב של "החיים הם תקופה קשה", הסדרה החדשה סובלת מעודף הסברים ומחוסר תעוזה קומית. בניסיון לרצות את כולם, דאום מחמיץ הזדמנות ליצור סאטירה נוקבת ומשמעותית
אזעקות בחיפה, חיסול בביירות, אבל אצל רביב דרוקר מעדיפים להתאבד בשידור חי
"אזור מלחמה" של רביב דרוקר הבהירה לכל צופה למה הערוץ שלו עלול לסיים את חייו כמקור מידע רלוונטי לאזרחי ישראל. איפה הייתם כשחדשות 13 התאבדו בשידור חי? כנראה בממ"ד
זו אחת הסדרות הטובות של השנה. אז למה נשארתי עם טעם חמוץ בפה?
"המורה לאנגלית" של דיסני פלוס מצליחה לגעת בנושאים מורכבים בצורה רעננה ולא דידקטית. היא מתארת בחן רב את התיכון האמריקאי הממוצע בלי להתחנף לתעשיית הפוליטיקלי קורקט, ובכל זאת שומרת על עמוד שדרה ערכי כלשהו
בלתי אפשרי לצפות בזיו קורן בורח מקליעים בעזה ואז בליהי טולדנו יוצאת מהארון
כנראה שבנסיבות אחרות היה מקום ועניין לשמוע גם את סיפורי המלחמה וגם את סיפור היציאה מהארון של ליהי טולדנו אלו לצד אלו. במציאות של היום זה פשוט לא נדבק ב"מחוברים" (HOT) ומרגיש זר ומנותק
רציתי לכתוב מילים טובות על צופית גרנט, אבל אז הגיעה הכתבה הדוחה בתולדות הטלוויזיה
צופית גרנט מצליחה להפוך את "אבודים" לנחמה אנושית בימים קשים - הסנטימנטליות והחמלה שבתכנית מקבלות משמעות חדשה על רקע המציאות המורכבת. לעומת זאת, "הצינור" מגיעה לשפל חדש עם כתבה מזעזעת על מודחת מ"האח הגדול". חבל שנשארתי לצפות
עמית סגל היה בודד במערכה כשהעז לשבור את מקהלת ההלל הביטחונית
המלחמה המתמשכת החלה לתת את אותותיה גם בחברות החדשות השונות, עד כדי כך שאפילו מטח הטילים על קריית ביאליק הפך ללא יותר מאייטם בתוכנית בוקר משמימה. אז ירו טילים, בשביל זה נזעיק את דני קושמרו? בחשש ממחדל נוסף, אל תבנו על "כלב השמירה" שינבח ברגע הנכון
ערוץ 14 פתח את המהדורה עם פייק מוחלט על בנט. אפילו אנגלית הם לא מבינים שם?!
בערוץ 14 הבטיחו "הקלטות בלעדיות" של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט שמביע תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. אלה באמת חדשות גדולות, רעידת אדמה, בומבה, חבל שמדובר בשקר מטופש שכל דובר אנגלית בסיסית מבין. הערוץ הזה לא רק טיפש, הוא גם מסוכן
הסדרה הזו מצוינת גם אם נדמה לכם שממש לא אכפת לכם מהנושא שלה
המיני-סדרה של HBO אמנם ממשיכה את עלילת הסרט "באטמן", אבל עשויה באופן שיכול לעניין גם את מי שלא צפו בו או לא מתכוונים להמשיך לסרטים הבאים. ההתמקדות במלחמות משפחות הפשע בלב גות'אם בונה את הפינגווין באופן נוגע ללב, מעניקה לו עומק והקשר ומייצרת דרמה איכותית
ירון אברהם הסביר שנתניהו הפקיר את החטופים למותם - בלי להגיד את המילים
במשך 20 דקות הציגו בחדשות 12 את העובדות שנראה שכולנו כבר הכרנו, אך מעולם לא ראינו על המסך בצורה כזאת - בלי התלהמות, בלי פומפוזיות, בלי דרמה. ירון אברהם לא היה צריך לצעוק: "נתניהו הפקיר את החטופים". הוא נתן לצופים להכריע בעצמם. השורה התחתונה הייתה ברורה
אין בטלוויזיה דבר רדוד יותר מהממלכה האינפנטילית של אברי גלעד. הבדיחה על חשבוננו
צריך להיות מנותק מהמציאות כדי לא להבין שאנחנו בדרך להסלמה מטורפת, אבל בגנון של גלעד דיברו על מסיבה עליזה וחיקו פיצוצים של ביפרים. כשתגיע החמרמורת, זה כבר יהיה מאוחר מדי. וגם "איפה תלכי" הוא סרט עדין ופיוטי, על החיים שנעצרו באוקטובר והעולם שמתעקש להסתובב
חלומות של אתמול: המפגש העצוב בין הכרישים למשחקי השף
גם בהנחה שתפקידה של טלוויזיה הוא לספק מפלט מצרות היום, תכניות כמו "הכרישים" או "משחקי השף", ששודרו אמש בפריים טיים, איבדו את הרלוונטיות שלהן למציאות הישראלית שגורמת לנו להפסיק לחלום על הצלחה, מקסימום על הישרדות
בשבוע שעבר כתבתי שברהנו טגניה הפך לשופר של משטרת בן גביר. מתברר שהייתי עדין
קשה לדמיין את משה נוסבאום האגדי יושב באולפן ומצדיק מאסר של נשים מבוגרות בגלל חלוקת פלאיירים כפי שעשה טגניה. מה שבטוח, מעולם לא ראינו את דני קושמרו כל כך חסר מילים כפי שהגיב לסיפור מעצר הנשים שחילקו את הפלאיירים בבית הכנסת
הסיפור פה הוא לא השמוק של חנוך מילביצקי, אלא השמוק שהוא מילביצקי
עם כמות הכותרות שמספקת המדינה הזאת ביום ממוצע, הסיפור המשוגע על חבר כנסת שעלה לנאום במליאה על תמונות מפוברקות לכאורה של הז*ן שלו איכשהו ירדו לנו בקלות עמוק בגרון. אלא שמאחורי הטרלול, יש גם מסקנה אנושית מאוד חשובה
מיקי זוהר רמז בחדשות 12 שהממשלה ויתרה על חיי החטופים. במו אוזניי שמעתי
שר התרבות והספורט הגיע לחדשות 12 ואמר במילים פשוטות שהממשלה החליטה לוותר על חיי החטופים כדי להמשיך במלחמה, שהאסטרטגיה המוצהרת היחידה שלה היא שאסור לה להיגמר. הוא לא צריך מצגות וטריקים כמו הבוס שלו, בטח כשהמראיין עובר בקז'ואליות לשיחה על מדליות
ככה בדיוק נראה סרטון מהגיהנום. גם דניאל הגרי נשבר מול הזוועה
בסרטון מהמנהרה שבה נרצחו ששת החטופים, הסיוט מקבל צורה מול עינינו. מספיק לראות מה קרה לדובר צה"ל בתוכה ליד שלולית הדם, כדי להבין את הסיפור כולו
השיחה של האב השכול עם נתניהו שברה לנו את הלב. הסקר שפורסם אחרי כבר פוצץ לנו את המוח
מדהים לשמוע את המילים הקשות של הרב דנינו, בקולו השבור-אך-בטוח, שהופנו כלפי נתניהו. מדהים עוד יותר לשמוע את תגובתה הבלתי נתפסת של שרה נתניהו שלא אכפת לה כמה יצחקו עליה בתקשורת. ולאחר כל אלו, בחדשות 12 אף פורסם סקר מנדטים שהצליח להפיל אותנו מהרגליים
סקס, מבוכה וקרמבו: העונה החדשה של "המפקדת" מזכירה למה התאהבנו בסדרה
הדרמה הקומית המהנה חוזרת לעונה אחרונה, ולמרות ההתעלמות המכוונת שלה מאירועי השנה האחרונה, היא מצליחה להיות רלוונטית מתמיד. עם הומור שנון, דמויות אהובות וביקורת חברתית עדינה, היא מספקת את הבריחה המושלמת מהמציאות שכולנו זקוקים לה
לסדרה של נטפליקס אכפת יותר מהנוסחה מאשר מה שעושה דרמה טובה - לב
עלילת "הזוג המושלם" כל כך סטנדרטית, כך שהצלחת הסדרה יכולה להישען אך ורק על כתיבה מרתקת, על דמויות עגולות בעלות רבדים וניואנסים, ומשחק מרשים. אבל קורה ההפך. הכתיבה כל כך לא מרשימה, הדמויות פלקטיות ואין שום עומק, מורכבות או התפתחות
מיני-עונה, מקסי-רגש: "האחיות המוצלחות שלי" חוזרת בדיוק ברגע הנכון
אחרי חמש שנים, מגפה עולמית ומלחמה בעיצומה, האחיות המוצלחות חוזרות להודו למיני-עונה מהנה ומרגשת. טס השילוני מובילה בחן את המסע של מור, כשסביבה שלל כוחות שמושכים לכיוונים השונים. בארבעה פרקים קצרים מצליחה הסדרה להזכיר לנו למה התאהבנו בה מלכתחילה
יוצר "טייגר קינג" עשה זאת שוב: הסדרה הזו היא כמו אגרוף בבטן
אריק גוד כבר המחיש שהוא יודע לאתר דמויות בלתי נשכחות, וב"עסקי השימפנזות" הוא עושה זאת שוב. במרכז הסדרה ניצבת אישה שהמילים 'טיפוס צבעוני' אפילו לא מתחילות לתאר אותה. אלא שאז הסדרה עושה לה משהו שהאתיקה שלו מוטלת בספק
הסדרה של נטפליקס מבהירה בכל דרך אפשרית שהיא באה לעשות בלאגן
בעולם שבו יש מיליארד וחצי חידושים מודרניים למיתולוגיה היוונית, "KAOS" לא תמיד הכי מקורית, וגם סובלת מבעיית ג'ף גולדבלום. עם זאת, היא חכמה ויצירתית, וחשוב לא פחות - נשארת מצחיקה וקלילה גם כסדרה עם פרקים של 45 דקות עד שעה, וכזו שלא מתקמצנת על דרמה ורגש
בן גביר "הותקף" בחוף הים? בחדשות 12 פספסו לגמרי את החוט המקשר
בין הריאיון עם נדב ארגמן - האייטם המרכזי באולפן שישי - לבין המתיחות סביב הר הבית שפתחה את חדשות סוף השבוע, חיברה הידיעה שהסעירה את הרשת במהלך סוף השבוע. חדשות 12 שידרו את כל השלוש, אבל החמיצו את הקשר ביניהן
ברהנו טגניה עיתונאי חרוץ, אבל הוא ממש זקוק לחזור לשיעורי אזרחות
למה בעצם המשטרה צריכה למנות דובר חדש ושנוי במחלוקת כשיש לה עיתונאים כמו טגניה שדואגים לה כל כך יפה בערוץ המשפיע בישראל?
פיקוד העורף מציג בדיחה ביזארית ומזעזעת. על חשבון הסיוט שלנו
עוד איומים! עוד אזעקות! והייאוש - הרבה יותר נוח: התשדיר שמפרסם את מערכת ההתרעות החדשה מציג הומור נוראי ועתיד מסויט. סרטון כה מופרך יכול להיוולד רק בישראל המטורפת של 2024
ראיתי בנטפליקס את העתיד של הטלוויזיה והתחלחלתי. אנחנו גמורים
שירות הסטרימינג הלך בכל הכוח על תחרות האכילה "Chestnut נגד Kobayashi: עד הנקניקייה האחרונה", והפך אותו לאירוע גלובלי בשידור חי. לשם אנחנו הולכים: בידור יותר ויותר ביזארי, חולני וקיצוני, וכולם מוחאים כפיים
אחרי עוד ליקוק של עמית סגל לביבי, נכנסתי לחרדה שעוד רגע דרוקר יורד מהאוויר
מראשיתה נקטה "אזור מלחמה" בקו ביקורתי ותקיף נגד הממשלה ועשתה זאת בצורה לא מתנצלת ולא בלי ניסיון מאולץ להציג כל הזמן את הצד השני - בשביל זה יש את ערוץ 14 ואת עמית סגל
הערוצים שוב נפלו לספין של ביבי. מדהים איך עיתונאים רציניים נופלים שוב ושוב
באולפנים נפלו בדיוק למקום אליו נתניהו כיוון. להפוך את כל הסיפור לדיכוטומי. בעד ונגד הישארות בציר פילדלפי. סלע קיומנו. רצועת הנצח של העם היהודי. מילא ערוץ 14, אבל למה לעזאזל עיתונאים טובים משתפים עם זה פעולה במהדורות החדשות המרכזיות של ערוצי המיינסטרים?
חטופים נרצחים, רבבות ברחובות, אבל בערוץ 14 דנים ב"הסתה נגד נתניהו"
מדהים היה לראות את הפערים אמש בין הערוצים 11, 12 ו-13, לבין ערוץ 14. אם פעם היה מדובר על פרשנות שונה לאותה מציאות, הרי שהיום זהו מאבק בין מי שמנסים להפריד בין כותרות אובייקטיביות לפרשנות מוטה, לבין מי שמשווקים לצופים מציאות מדומה
משהו השתגע בעולם של שי גולדשטיין, ועכשיו מבחינתו חנן בן ארי קפלניסט
שי גולדשטיין, שבעברו היה סאטיריקן שידע לכתוש את השלטון בעוקצנות גאונית, ממש נעלב מכך שאמנים (ימניים!) בחרו לא לשתף פעולה עם טקס של השלטון. נו, אז איך אפשר להגיד שגולדשטיין לא מצחיק?