ינון מגל לגלג על טראמפ. עמית סגל קרא לו "אסון". בבוקר כולם התיישרו
מינון מגל ועד מנחם הורביץ ומעמית סגל ועד אלי אוחנה: אוהדי נתניהו בתקשורת אולי עוד לא החליטו מי אשם במצבנו העגום, אבל מזל שהם יודעים לפחות מי בטח לא אשם
ארכיון ביקורת טלוויזיה - יוני 2026
מופע הגזענות של מוריה וברקו לא היה צריך הסברים. הכל ברור, לא?
שיעור בגזענות: שלושה אייטמים ששודרו אמש, כמעט במקביל, מספרים את הסיפור העצוב של אזרחי ישראל הערביים: תרומת איברים, כן. קואליציה? חס וחלילה, תשאלו את מוריה וברקו
את הריאיון של אסנהיים עם איילה חסון היה צריך לגנוז כבר אחרי הדקה השלישית
אחרי "גילוי נאות" כדי לצאת ידי חובה, עמרי אסנהיים בזבז שעה על ריאיון מלטף ומתחנף עם חסון. אפילו הפורמט היה חסר טעם
הסדרה הזו כה טובה עד כדי כך ששווה לצפות בה פעם נוספת
"ספיידר-נואר" מפתיעה כדרמת בלשים שתסחוף גם את מי שמאס בגיבורי על. "הבורוז" נשענת על צוות שחקנים מנצח, אבל החקירה רפה וגובלת לרגעים בשעמום. "סודות קבורים" מתעלה על ז'אנר דרמת המתח הבריטיות בזכות זווית מקורית ומשחק מצוין. 3 ביקורות קצרות על סדרות חדשות
חבר הכנסת קלנר סיפק לדרוקר רגע שבשבילו המציאו את האקטואליה בטלוויזיה
ההבדל בין "אזור מלחמה" לבין ערוץ 14 הוא שלתכנית של רביב דרוקר עוד לא אבדה הסקרנות - הוא מארח גם את הצד השני. דרוקר נתן לזאב אלקין במה הוגנת להסביר את עצמו, ולאריאל קלנר הזדמנות לתת גרסה. מה שנוצר הוא רגע טלוויזיוני מופלא
יונית באה למכור לנו דרמה ובמקום זה קיבלנו שידור לתבוסה של כולנו
הדמויות באולפנים היו אותן דמויות והטקס היה אותו טקס, אבל הטון אמש השתנה ב-180 מעלות. המשדר המלחמתי התחיל ביקום אלטרנטיבי של חתונמי ומשחק כדורסל, אך הסתיים בייאוש מוחלט
משהו קורה עם גדי איזנקוט. אפילו עמית סגל לא נשך
גדי איזנקוט הצליח לעשות משהו שלא בנט ולא גנץ הצליחו: לתת ריאיון שלם ב"פגוש את העיתונות" בלי לספק לאף צד סיבה לנטוש אותו. אך למרות שאת טבילות האש שלו הוא מבצע בהצלחה, הוא יצטרך לשמר אותה גם כאשר נתניהו יתחיל לכוון את האש לעברו
עודד בן עמי ידע היטב שהוא עושה מניפולציה על הצופים. טוב מאוד
האייטם החשוב ב"שש עם עודד בן עמי" נבלע בין שלל הדיונים על בחירת מבקר המדינה החדש, אבל הצליח להמחיש בשלמות את הזלזול של שרי הממשלה בתושבי הצפון
שני זרים, עסקה אחת ומתח מיני מתפוצץ. הסדרה הזו יודעת מה היא עושה
"מחוץ לקמפוס" הופכת את ספרי ההוקי הרומנטיים של אל קנדי לקומדיה רומנטית קלישאתית במודע. היא לא ממציאה דבר, אבל הדמויות, הדיאלוגים והאווירה הכיפית מורידים את מפלס הציניות. גם אם השחקנים מבוגרים מכדי לשחק בני עשרים, התוצאה מתוקה הרבה יותר מהצפוי
אל תאמינו למי שלכלך על הסדרה הזו. היא נהדרת והסוף מרגש ומצוין
במשך שתי עונות ושני פרקי ספיישל נפלאים הואשמו לוינסון ו"אופוריה" בכך שהם מהללים אורח חיים הרסני. במבט לאחור, העונה השלישית מרגישה כמו תגובה לטענות האלה. לא מתוך מוסרנות אלא מתוך מחשבה עמוקה על המסלול שהדמויות עברו במהלך השנים שבהן היו רחוקות מאיתנו
אפילו "הפטריוטים" לא היו מוכנים למופע הבכורה הנלעג של אבישי בן חיים
מופע הפתיחה של אבישי בן חיים ב"הפטריוטים" היה נלעג כבר מהרגע הראשון, אבל היה רגע אחד שהפך אותו להזוי במיוחד