אם אסי עזר מרגיש בנוח להראות סרט משפחתי מול כל עם ישראל אז מי אנחנו שנוריד לו. השאלה היא מה גרם לאחראים על לוח השידורים בקשת לחשוב שיש הצדקה לשדר את זה בתשע בערב ולא לחכות למשל ל"ערב טוב עם גיא פינס"
"מנאייכ" עדיין נמצאת רמה אחת מעל לרוב הסדרות הישראליות. שלום אסייג, עמוס תמם ולירז חממי עדיין מובילים קאסט מצוין במשחק מצוין, ואפילו שעברו שנתיים מאז העונה הקודמת - ניתן להתמסר אליה בקלילות כאילו לא עזבנו אותה מעולם. נשאלת השאלה האם יש לה משהו חדש לומר
פרשן חדשות 12 התריע על התפוררות החברה הישראלית לנוכח עוד סבב בחירות, אבל לא ציין את חלקה של המתווכת - התקשורת שמהדהדת את הפופוליזם, הרעש והרכילות הפוליטית שבאמצעותם היא משגשגת
אפשר היה לקוות ש"חיסול ראשון", סדרת העל-טבעי החדשה של נטפליקס, תנצל את הרומן הלהט"בי שבמרכזה לטובת יצירה מתקדמת וטובה יותר, אבל מדובר ביצירה שטחית ולא מוצלחת במיוחד. ועם זאת, מדובר בחוליה עקרונית בייצוג הלהט"בי על מסך הטלוויזיה
סדרות על דמויות גאות הולכות וממלאות את המסכים בשנים האחרונות, אבל מעטות מהן מצליחות לגעת בצורה רגישה וחכמה כל כך בזכות לאהוב ולהיות נאהבים ללא תנאים. עם כוכבת יוצאת מן הכלל במרכז והרבה רגישות, נוצרת דרמה פורצת דרך שלא עושה מעצמה עניין
עם פינאלה חצופה וקיצונית, העונה השנייה של המותחן לא השאירה רגע לנשום והפכה לממתק טלוויזיוני יעיל ומזוקק. אלא שהכיף הזה בא לצד דמויות דלות, עלילה מופרכת, דיאלוגים חלשים והשטחה של הסיפור. מה שאולי הכי פגע בה היה הוויתור על הזירה הישראלית, שטשטש את הזהות שלה
אם נוריד את כל הקישוטים מעונת העשור של "מאסטר שף" ונתרכז ב'מנה' עצמה, לא הרבה השתנה כאן. השופטים והמתמודדים ממשיכים לתת את השטיקים הישנים שלהם - ואם אהבתם את זה עד היום אין סיבה שלא תיהנו; אם מעולם לא הייתם מעריצים, כנראה שגם עונה זו לא תהפוך אתכם לכאלו
הגם שהיא כללה כמה מהרגעים המצחיקים בטלוויזיה לאחרונה, העונה השלישית של "בארי" הורידה את הרגל מהגז בכל הנוגע לקומדיה. זו מגמה שהחלה מזמן: אחת המעלות העיקריות של הסדרה בעבר היא הדבקות שלה בכנות של נפש גיבורה, וזו רק הולכת ונשחתת. שימו לב, ספוילרים
חייו המרתקים של יגאל מוסינזון הם ללא ספק חומר גלם נפלא לבמאי קולנוע עם חוש סגנוני מפותח. הדוקו עליו משתמש בעושר ויזואלי כדי להקים את הסיפור לתחייה, אך בעוד הסרט מתענג על הביוגרפיה הסוערת - הוא מפספס את הדרמה של היצירה
זה היה יום לא יפה בבית המשפט. זה היה עוד יום דוחה בפוליטיקה הישראלית. זה גם היה יום די סטנדרטי ברצף של ימים מחרידים שעוברים על התקשורת הישראלית, שחגגה על הקרקס הצפוי תוך כדי צקצוק מתמשך. ונראה שמעטים בתקשורת שמו לב לכותרות האמיתיות שהגיעו מבית המשפט
יותר משסדרת הלהיט של נטפליקס החזירה לתודעה את להיט האייטיז האלמותי, זה השיר שהזכיר איפה נמצא הלב הפועם שלה, מדוע המונים נכבשו מלכתחילה בקסמם של חבורת נערים מהוקינס עם יותר מדי זמן פנוי לחפש בו צרות, ועד כמה מוזיקה יכולה לרפא ולהציל חיים בגיל ההתבגרות
הסדרה המשפטית של נטפליקס, כמו המכוניות הקלאסיות, עובדת על המנגנון הבסיסי. יש בה קו עלילה שלא דורש חשיבה מורכבת מדי, התרות למכביר, סגירת קצוות הרמטית, טוויסטים ופיתולים שמאפיינים כל ספר מתח במשקל קל ובעיקר הרבה סיפוק והנאה. עדיף פי אלף על פני יומרות ריקות
אחרי עונה שנייה מעט לא אחידה ברמתה, מקבץ הפרקים החדש של "הבנים" מחזיר אותה לתלם. גם הפעם היא מתבררת כחגיגה הכי מדממת בטלוויזיה, ומצליחה להפגין איזון מרשים בין סיפור גדוש לנשמה, ומינון מדויק בין מראות הזוועה לצחוקים ולאמירות החדות על הז'אנר והתעשייה
הקומדיה החדשה פרי יצירתה של סתיו אידיסיס, מתכתבת בשמחה ובמודעות רבה לז'אנר שבתוכו היא מתקיימת. התוצאה מבדרת וקולחת, אבל נדמה שהסדרה עוצרת את עצמה מללכת את הצעד הנוסף: לצלול אל הפיל בחדר שעליו היא באמת מעוניינת לדבר - ההשלכות של רווקות מאוחרת
דיוויד סיימון חוזר לעסוק במשטרת בולטימור 14 שנים אחרי שהסתיימה "הסמויה", וממחיש כיצד הניוון הגדול שתיאר אז רק החמיר. "העיר הזאת שלנו" שבה ומזכירה כי למרות הרצון הטוב של לא מעט אנשים, המערכת לעולם לא תאפשר להם יותר מנצחונות קטנים ונקודתיים
ריאיון ארוך ונדיר, שבו הפושע הנאצי מתגאה בחלקו בפתרון הסופי, נעלם במשך יותר מ-60 שנה. כעת, "אייכמן: ההקלטות הגנוזות" של הבמאי יריב מוזר מציג אותו לעולם מול עדותו במשפט באופן מבריק. ההישג מדהים ומרתק, אבל נדמה שדווקא שאפתנות היתר של הסרט מפריעה לו
