אפשר להחזיר את כל החטופים, אפשר לסיים את המלחמה, אפשר להפסיק את הנטל על חיילי המילואים. הסיבה היחידה שזה עדיין לא קרה היא כי המלחמה היא סם החיים של הממשלה הרעה הזאת. וכרגע אחת התוכניות הבודדות על המסך שזועקת את זה היא "אזור מלחמה" של רביב דרוקר
בעולם שבו פוליטיקאים ציניים כמו רגב צועקים "פייק" על כל אמת לא נוחה ומציפים את הזירה בחרא, מזל שיש עיתונאים כמו קובן שמתעקשים על האמת. ברגעים האלה, כשהסיסמאות החלולות קורסות כמו מגדל קלפים, אפשר כמעט לרחם עליה
המגיש ביקש לנבור בחקירת הרצח הנוראי של הילי סובול - פרשה שכל כולה אומללות בלתי נתפסת - אבל כל כיוון שאליו הייתה יכולה ללכת "חשיפה" לא מוצה עד תום
בזמן שהפוליטיקאים מושכים את התקשורת להתעסק בריקודים בחתונה וריבים מהונדסים בין הרמטכ"ל לשר הביטחון, השכילו ב"ארץ נהדרת" לעשות צחוק מכמה הכל אידיוטי - ולא שכחו גם את החיים עצמם, ואת מה שחשוב באמת
פוליטיקה אינה ספורט, ומה שמונח על הכף הוא לא גביע אלא החיים של כולנו. בשלב הנוכחי של ההתרחשויות, ביטויים כמו "שחקן פוליטי מצוין" או "אף אחד לא רוצה את זה כמוהו" על פוליטיקאים ציניים שלא בוחלים בדבר הם בלתי מתקבלים על הדעת
הדמוקרטיה גוססת, אבל ביקום הקולנועי של חדשות 12 זה מרגיש כמו עוד מהדורה מרכזית. בזמן שהכהניזם משתלט על מוסדות אכיפת החוק, ועבריין שהורשע בתמיכה בארגון טרור מוביל את המתקפה נגד שומרי הסף - כל עיתונאי שאומר את האמת הופך לגיבור שמפיח מעט תקווה
מיני-סדרת הלהיט של נטפליקס מגיעה לשיאה בפרק השלישי, המגולל את התמה המרכזית שלה: זה לא סיפור על חקירת רצח, אלא על בדידותה של התבגרות. ברגישות מצליחה הסדרה ללכוד את הדרמה הנערית בעוצמתה הראויה, ועל הדרך לחשוף רבדים מהמהלך הפסיכואנליטי
דובר צה"ל לשעבר רונן מנליס רמז בשידור חי כי עמית סגל הוא שליחו של ראש הממשלה. סגל נעלב, כעס על מנליס והתייחס לעצמו כ"אחד מהכתבים". מה שמצחיק הוא שעמית סגל מ"ערוצי התבהלה" קופץ להגן על "הכתבים" רק כשמישהו מעליב אותו אישית
"דיארה מדטרויט" היא מהסדרות הכי טובות שמשייטות להן מתחת לרדאר. היוצרת והכוכבת דיארה קילפטריק מביאה תערובת מקורית של קומדיה שנונה, מתח ודרמה עם דמויות נהדרות ותובנות חכמות על חיים אורבניים מאוד ספציפיים. הכל הופך אותה לפנינה שאסור לפספס
קושמרו נזף בגיא פלג על כך שכינה את נתניהו "ארדואן קטן", אך האמת מחייבת לדבר בבהירות על המשבר החוקתי. ממשלת ישראל עוברת על החוק באופן שמסכן את יסודות הדמוקרטיה הישראלית, ובזמנים כאלה על העיתונות להיות אמיצה ולקרוא לדברים בשמם, ללא צנזורה או ניסיונות ריכוך
הפרק האחרון לעונה של "סוורנס" מסעיר, מגלה לנו מה זה "קולד הרבור" ומהי תכליתן של העזים. אבל הוא גם מסכם עונה מלאה בחורים עלילתיים והתפתחויות מאוד מפוקפקות של גיבוריה. 9 הערות ואבחנות על פרק סיום העונה השנייה של "ניתוק". ספוילרים
כשגדי מוזס מדבר בפשטות שובת-לב על "הרשעים" אצל אילנה דיין ב"עובדה", הוא לא צריך להרחיב כדי שנבין את הכוונה שלו למי הוא מתכוון
"דרדוויל: נולד מחדש" חוזרת בהצלחה לגיבור האהוב עם ביקורת חברתית חדה ורלוונטית. "Suits: לוס אנג'לס" נכשלת להצית את הקסם של המקור. "הברדלס" מספקת חוויה מרהיבה בסיציליה היפהפייה, אך מתקשה להתרומם מעל הבינוניות הנרטיבית. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות
בשביל להשמיע את ההצהרה הפוליטית השקרית של נתניהו במהדורה המרכזית של חדשות 12 נאלצה יונית לקטוע את קוניו, שסיפרה על חוסר האונים של משפחות החטופים אל מול החזרה ללחימה. זה היה אוטומטי מאוד - ומיותר מאוד. בשביל הצהרה כזו יש ערוצי תעמולה
"שבאבניקים" חוזרת אחרי ארבע שנים עם עונה מגובשת ומדויקת יותר מאי פעם. הכימיה המצוינת בין ארבעת חברי הקאסט רק השתבחה, והדינמיקה ביניהם נותרה מצחיקה וחדה. עם זאת, ההחלטה להתעלם מהמציאות הביטחונית ומשאלת ההשתמטות הופכת את הסדרה למנותקת באופן שקשה להחליק עליו
הסדרה של קשת 12 נכתבה וצולמה לפני ה-7 באוקטובר ועלתה לשידור יום אחרי פיטורי ראש השב"כ בטיימינג שלא יכול היה להיות גרוע יותר. יהודה לוי והפקה מרהיבה לא מצליחים לגבור על דיאלוגים מלאכותיים ותחושת הדיסוננס בין הפנטזיה של הסדרה למציאות העקובה מדם
התקשורת הישראלית קיבלה אמש הזדמנות להשמיע את נביחתו של כלב השמירה, אבל ממש כמו ב-7 באוקטובר, היא מעלה באמון צופיה. מגונה במיוחד הייתה השלווה שבה קיבל ערוץ 12 את הפיטורים. רק שלא יבכו ביום שבו תחליט המשטרה החשאית להחשיך את המסך
"התבגרות" של נטפליקס היא תעודת כבוד לכוחה של טלוויזיה איכותית בעידן המיחזור הבלתי פוסק. הסדרה משלבת צילום מתמשך בשוט אחד, משחק מופתי ותסריט מדויק כדי לחשוף אמיתות מטרידות על החברה המודרנית, גבריות רעילה והאתגרים הבלתי נראים של הורות בעולם דיגיטלי
שאלה אחת קצרה ומצמררת של בן כספית בריאיון עם שיר סיגל, בתו של החטוף קית' סיגל, ב"פגוש את העיתונות" נותרה תלויה באוויר ומהדהדת בלבו של כל ישראלי. ואז עמית סגל הגיע והדיון הפך לקרבות צעקות
למרות הטאלנטים הבלתי נגמרים והחיקויים המוצלחים כמו זה של ניסים ואטורי, התוכנית הסאטירית הוותיקה מתקשה לחדד את הביקורת שלה על המערכת הפוליטית בישראל ובוחרת באיפוק במקום באמירות נוקבות. האם "ארץ נהדרת" איבדה את האומץ או שמדובר סתם בפרק לא מוצלח?
אחת התיאוריות החביבות על מעריצי "סוורנס" בשבועות האחרונים היא שהלנה בהיריון. האם הפרק החדש סיפק לכך רמז חדש? בנוסף, הבקיעים במעטה של מילצ'יק מתרחבים, והאמנם אירווינג... ובכן? הערות ואבחנות על הפרק התשיעי בעונה השנייה של "ניתוק". ספוילרים
"ניצחון או הפסד" מציגה שמונה פרקים המספרים את אותו השבוע מנקודות מבט שונות, עם סגנון אנימציה קומיקסי ומטורלל שמבדל אותה מיצירות פיקסאר הקודמות. הסדרה אמנם לא מהודקת ו"יעילה" כמו סרטי האולפן האגדי, אך מפצה עם יצירתיות, חדוות עשייה ואנושיות שמורגשת בכל דמות
זה התחיל כמו עוד הבטחה לריאיון שכמוהו "עוד לא שמענו", אבל השקט הנפשי של עומר ונקרט הפך את השיחה עם אלמוג בוקר למשהו שאי אפשר היה להוריד ממנו את העיניים
"ריאיון מיוחד", התכנית החדשה של קשת שבה אנשים על הרצף האוטיסטי מראיינים את חנן בן ארי, היא לא תכנית של רגעי שיא אלא של אווירה. חצי שעה של בריחה מהשגרה המייאשת שלנו. תזכורת לאנשים השקופים שחיים בינינו. השאלות היו מקסימות - והתשובות היו כנות וכובשות
בריאיון לדוריה למפל בחדשות 13, אביו של החייל החטוף מתן אנגרסט ביקש מהצופים להצביע ברגליים כדי להחזיר את הבן שלו. רציתי להצדיע לו
"ארץ נהדרת" חיברה בין יצירת "קלייר דה לון" של דביסי בביצוע אלון אהל לבין "שמש" של חנן בן ארי באופן שזעק מעבר למילים. הקליפ של אלון המנגן בחופשיות הפך לניגוד מצמרר למציאות שבה הוא מנסה לשמר את המוזיקה בשבי, ונשא מסר עוצמתי יותר מכל סאטירה או מערכון
"יום אפס" מגישה ראמן טלוויזיוני מושלם - מנה אחת שכוללת הכל ולא מותירה ברירה אלא לצפות בה עד הסוף, בעיקר בזכות הרכב השחקנים הפנטסטי בראשותו של רוברט דה נירו. אך למרות הכיף העקבי, האובססיה להראות שהאמת תמיד באמצע מותירה אותנו עם סדרה מהנה אבל גם נטולת תעוזה
בחדשות 12 חשבו שמדובר בבושה, בתאגיד הגדירו זאת כמופע אימים, אבל היה גם מי שבחר לרחם דווקא על מי שהלמו באגרופים בהורים שכולים. תיעוד מערב שבו איבדה ישראל את שארית השפיות
התחקיר של רביב דרוקר על הירי של אביעד פריג'ה ביובל קסטלמן היה מוזר מאוד. מצד אחד לא למדנו דבר חדש, מצד שני קיבלנו עדות לא אותנטית
