קשת 12 הצליחה להפוך את סדרת הלהיט שלה לגמר ריאליטי שכולם מדברים עליו
ההתנהלות של הפרק האחרון כמעין משדר הדחה הייתה חמודה ומעצבנת בו זמנית, אך למרות הכול נשאלת השאלה האם מדובר בסדרה שמרנית או חתרנית? סצנה אחת הכריעה את הכף
ההתנהלות של הפרק האחרון כמעין משדר הדחה הייתה חמודה ומעצבנת בו זמנית, אך למרות הכול נשאלת השאלה האם מדובר בסדרה שמרנית או חתרנית? סצנה אחת הכריעה את הכף
העונה החדשה של סדרת הלהיט של נטפליקס פחות משכנעת, אבל עדיין כוללת כל מה שריתק אותנו אז למסך: סאטירה על קפיטליזם חסר מעצורים עם שלל משחקי ילדות תמימים ורצחניים ומדים מטמטמים באותו מתקן איקוני ומושחת. הפעם יש לה מה להגיד גם על דמוקרטיה שהולכת ומתרוקנת מתוכן
יותר מעשור אחרי שנחשפה פרשת הקטינות של אייל גולן, טלי זמולוצקי מספרת לעמרי אסנהיים בכאן 11 על הטראומה, הפגיעה והעלבון שלעולם לא יימחק. היא בוכה כשהיא נזכרת בילדה שהייתה, באקטים המיניים שספגה, ובתיק שנסגר. אבל הדמעות האלה מספרות סיפור של כוח, לא של חולשה
רד בנד ומורן אהרוני אכזבו בביצוע חלש לאחד השירים הכי משעממים של הניינטיז, וגם הקאבר של יובל גולד ללהיט הנצחי של אמא שרי לא היה יותר מחמוד. בינתיים, שוב, חמאתי היא זו שגנבה את ההצגה. בן בירון בראודה מסכם עוד פרק של "הכוכב הבא לאירוויזיון"
ריאיון שאמור היה להיות "מפגש קצוות" הפך להתרסקות טלוויזיונית מביכה. המנחה של ערוץ i24 נכשלה בהתמודדות עם טיעונים בסיסיים והציגה טענות מופרכות על חרדים וכוח פוליטי. מה שהתחיל כניסיון לדיון על ועדת חקירה ממלכתית, הסתיים בהצגת חולשה אינטלקטואלית מרהיבה
הסרטון שבו הוריו של גור קהתי ז"ל רותחים מזעם בכנס שנתי של מתנחלי השומרון שהוקדש השנה לזאב "ז'אבו" ארליך, שובר את הלב. בערוץ 14 מסגרו אותו בצורה מזעזעת, בערוץ 12 אפילו לא טרחו לבדוק במה מדובר - ורק בערוץ 11 ו-13 הציגו אותו כראוי
מדי שנה בחנוכה תום יער לובשת את מדי הקונדיטור ומציגה את הסופגניות הכי מופרכות שניתן להעלות על הדעת. על הדרך, היא חושפת את כל מה שמופרע בישראל של היום, וממחישה כיצד גם זוועות המלחמה הופכות לקיטש בידי מכונת הנרמול
445 ימים אחרי תחילת המלחמה, תיאוריית קונספירציה על חוטפי משפחת ביבס עדיין רצה ברשת. כשהיא הגיעה למצעד הטרלול, לרזי ברקאי נפל האסימון: לפעמים צחוק על שקרים רק מחזק אותם
אמדורסקי נראה מרוחק משאר חבריו השופטים ב"כוכב הבא" ונדמה כאילו הוא לא מתאים לרוח המשתפכת של התוכנית, שירי מימון לא מפסיקה לשיר בזמן ביצועי המתמודדים וצריך להודות שזה מעט מביך, ואסי עזר לא מצליח לעצור את ההצגה למצלמות. בן בירון מסכם עוד פרק של "הכוכב הבא"
אם על הנרמול של בן גביר בתחילת הקדנציה שלו עוד אפשר היה לסלוח, הרי שעתה נדמה שאין מחילה למי שמוכנים להקריב את עתידנו תמורת אחוזון רייטינג
עברו עשר שנים (!) מאז שהחיקוי של שרה דנוך ("רחמים לא ידע, הוא לא ידע") הפך לקאלט. בזמן ש"ארץ נהדרת" התקשתה לפצח את עלייתו של ראש הממשלה לדוכן העדים, היא שוב הצילה את המצב עם אותו משפט אולטימטיבי
כריאליטי בידור טראשי, כזה שאפשר לצרוך בבינג' תוך כדי האוכל, "מגדלים" של HOT עושה את העבודה ומספקת משהו שאין אלא לקרוא לו אסקפיזם באקסטרים. הבעיה היא שכמו הגיבורים שלה, גם בסדרה שעוסקת בהם אין שום דבר מלבד הרבה שופוני
לפעמים נדמה שנושא החטופים הפך למעין תחזית מזג האוויר: מופיע בכל מהדורת חדשות, כולם מדברים עליו אבל לאף אחד אין יכולת לעשות משהו כדי לשנות אותו. והנה, דווקא ברגע שהיה נדמה לנו שהתרגלנו, הגיע רגע אחד שהפך למהלומה בבטן של כולנו
גלגול העיניים המופגן של ינון מגל כשהוא מדבר על אמא של חטוף הוא יותר מהצהרת כוונות, מדובר בהצהרת מלחמה. המסגור של מונולוג הכאב שלה כ"איך שהיא דיברה הבוקר לאלקין", מעבר להיותו מופת של אנטי-עיתונאות, מתפקד כמשרוקית כלבים לבייס
אפילו בעידן שבו התרגלנו לראות כבר הכל, המופע של בן גביר מול ד' שורדת השבי היה מופע מדהים של ניתוק: האיש המפונק הזה השווה בין טראומה של פגיעה מינית לסימפטומים של שפעת. עד כמה זה היה גרוע? ובכן, מספיק בכדי לעורר אמפטיה לריאיון עם בני גנץ המתנצל
בניגוד ליובל רפאל המוכשרת אך הבוסרית, דניאל וייס הראה שיש לו לא רק קול, אלא גם ניסיון בימתי. הביצוע שלו ל-"Imagine" של ג'ון לנון היה נהדר ומדויק. ספק אם הוא מתאים לאירוויזיון, אבל גם ככה השנה אנחנו באים למלחמה, פחות לשיר
אולפני החדשות של שעות אחר הצהרים נחשבים להקבצה ב' של משדרי האקטואליה, למרות שלרוב הם מספקים הצצה טובה מאוד לחדשות היום. אתמול למשל, הם הצליחו להיות שיאו של יום עמוס בחדשות, בזכות הברקה אחת
אישה שאף אחד לא סופר מחליטה לנקום בבריונים של העולם, והופכת לאחת הרוצחות הסדרתיות היותר חמודות-אך-מפחידות שנראו על המסך שלנו בשנים האחרונות. תאמינו לנו, זה בינג' שלא תרצו להפסיק
מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה חשפה אדם שאיבד כל יכולת להגיב באופן אותנטי, אפילו כשהוא מנסה להיראות כועס. במקום לענות על שאלות בנוגע למשפטו ולחטופים, הוא בחר בהתקפות אישיות על עיתונאים. חבל שעמיתיהם בחרו לא לעזוב את המקום ברגע שהמקצוע שלהם עמד תחת מתקפה
אחרי הקפאה ארוכה בצל המלחמה, מותחן הריגול של התאגיד ואפל טי-וי עולה סוף סוף, בתצוגת תכלית של אקשן מצוין וסבך אינטרסים אלים ומפתיע. אבל מה הטעם במלחמת צללים טלוויזיונית כשנחיל כטב"מים אמיתי בדרך אליך?
קשה לבוא בטענות לפרשני החדשות שמנסים לנחש מה ילד יום במציאות כאוטית כל כך. מצד שני אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעובדות בשטח מכות שוב ושוב את טובי המומחים
חבר הכנסת הנחמד ביותר בישראל התראיין בערוץ 12 והסגיר את הצד הפחות נעים שלו. טרופר השווה בין מחבל יהודי שתמונתו תלויה בסלון לבין פוליטיקאי ערבי שעמו ישב באותה ממשלה. כך מתגלה שגם מאחורי החיוך הנצחי מסתתר פוליטיקאי שמוכן לשחק במגרש הגזעני אם זה מתאים לסקרים
הבדיחה על אושר כהן ועדן פינס נלקחה אמנם מהאייטיז, אבל שאר החלקים ב"ארץ נהדרת" אתמול היו מצחיקים, ובעיקר אלו שבוצעו על ידי יניב ביטון הגאון. החלקים הלא מצחיקים - אלו שנתנו אגרוף בבטן - הפכו את הצפייה בתוכנית הדגל של קשת לצפיית חובה
דווקא כשהיא לא מספקת דרמות מוגזמות, תחרות השירה מוכיחה שהיא יכולה להיות פשוט אסקפיזם הגון ומשמח. וגם: המהפך של עדן חסון בשולחן השופטים, האודישן של בני אלבז והביצוע האמת מעניין של הערב
זה היה אמור להיות ערב של חזרה לשגרה, עם כמה כתבות חולין במהדורות החדשות. רק שאז הפר חיזבאללה את הפסקת האש, ומשום מה לאף אחד לא היה דחוף לעשות מזה עניין גדול. לנגד צופי הטלוויזיה נולדה הקונספציה החדשה
הפרודיה המוזיקלית של כאן חינוכית משבשת את התבניות של סדרות וסרטי תיכון עם שירים מדבקים וקורעים מצחוק. כבר מפרקיה הראשונים ברור: גם אם לא הכול מושלם, זאת אחת הסדרות הכי מסקרנות שעלו כאן לאחרונה
מי שירצה להבין את מנגנון ההרס העצמי של המעשה הציוני יוכל לקבל תשובות משתי תכניות טלוויזיה: "ריאיון" שלא היה עם ראש ממשלה שמסרב להתראיין, וסדרת דוקו ארוכה על ראש המוסד. הפער בין שתי הדמויות מלמד על עומק התהום שאליו צנחה מדינה שלמה