במשפט אחד קטן ותמים הצליחה מייה שם לחשוף את הרוע הטהור שקיים בעזה
בראיונות למהדורות שישי בערוצים 12 ו-13, מייה שם שחזרה את חוויות השבי, תיארה כרוניקה של התאכזרות נטולת שיאים ועל הדרך שחררה אמירה שהייתה צריכה להפוך כבר מזמן למדיניות הרשמית של ישראל
ארכיון ביקורת טלוויזיה - דצמבר 2023
לא צריך את אור הלר וניר דבורי כדי לחבק חיילי מילואים. צריך שיתחילו להקשות על צה"ל
אף אחד לא מצפה מהכתבים הצבאיים לדכא אותנו - הדיווחים היומיומיים מעזה עושים את זה יפה מאוד לבד - אלא שהציפייה הייתה שמשהו במוד הפעולה ישתנה אחרי האסון הגדול. זו בדיוק העת לשאול את השאלות שהכתבים האלו צריכים לשאול - גם אם הן לא ממש מתאימות לקו של צה"ל
לא ימין ולא שמאל, מערכון הפתיחה ב"ארץ נהדרת" מגדיר את ישראל יותר מהכול
הגרסה החדשה של "כמה טוב שבאת הביתה" היה אולי הרגע הכי מכאיב בעונה הזו של "ארץ נהדרת". זה גם אחד הרגעים הכי כנים בתולדות התכנית. הסאטירה פה לא הייתה נגד השלטון, היא לא הציעה פתרון פשוט או צחקה על צד אחד. המסר: כולנו טועים
באצילות נפש, איריס חיים מחבקת את החיילים שירו בבנה. היא הותירה את כולנו פעורי פה
ובחרת בחיים: אפילו במלחמה שמייצרת כל כך הרבה סיפורים עצובים ומרגשים, הצליחה אימו של יותם חיים לעורר רגשות שכבר לא האמנו שקיימים בנו
כשבערוץ 14 אומרים "בעזרת השם ננצח", הם לא מתכוונים לאלוהים
לעומת "ערוצי התבהלה", בערוץ 14 מוביל נתניהו את צה"ל לניצחון אדיר בעזה. ראשי מערכת הביטחון אמנם עשו שגיאות שהובילו לטבח הנורא, אבל הממשלה ובעיקר העומד בראשה מתקנים את הטעות. קל להתמכר לשואו הזה, אבל אז, כשהבועה מתנפצת, זה כואב יותר. זה בדיוק מה שקרה אמש
לא דובי ולא נעליים: מתחת לבית של סינוואר מצאה אדוה דדון שיא מגוחך חדש
כתבת חדשות 12 יצאה לחאן יונס וגילתה את מה שנשאר מתחת לבית המופצץ של מנהיג חמאס בעזה. בין ההריסות, היא גילתה את כל האמת - הפתטית יש לומר - על סיקור המלחמה
גדעון לוי הגיע לאולפן כדי "לאזן" את צבי יחזקאלי אבל בעצם אמר דבר לא פחות דוחה
צבי יחזקאלי וגדעון לוי הציגו בערוץ 13 שני צדדים מנוגדים של אותו מטבע מוסרי כביכול, שאף בית עסק שפוי לא היה מוכן לקבל. מבחינת לוי אנחנו גרועים בדיוק כמו חמאס, מבחינת יחזקאלי אנחנו צריכים להיות גרועים כמו חמאס. מזל שגורי אלפי הצליח להישאר בן אדם
גיבור הסדרה הנפלאה הזו הוא אחת הדמויות הגדולות בטלוויזיה
מדי עונה "סוסים איטיים" מזקקת את הנוסחה הכל כך אפקטיבית וכיפית שלה, הממזגת בשלמות בין הרפתקאות ריגול להומור יבש, ובין לבין גם רגשות אנושיים עדינים ומורכבים. את הכל מגלם בו גיבור הסדרה, אחת הדמויות הגדולות בטלוויזיה
"ארץ נהדרת" לעגה לפרשנות האיומה של צבי יחזקאלי. כמה דברים הרסו לה את הבדיחה
אתמול בערב התגלה שגם חיקוי מבריק של יניב ביטון לא יכול להתמודד עם אחד מרגעי השפל הנוראים ביותר של המקור. אם זה לא מספיק, גם "החות'ים" של "ארץ נהדרת" מוציאים את העוקץ מכל בדיחה על אוריינטליזם של מישהו אחר. מזל שכיתת הכוננות ממשיכה להציל את כולנו
הסדרה הזו היא אחת המיוחדות בטלוויזיה כי היוצרים לא חוששים לפספס
דרמת המתח של יוצרי "The OA" מגוללת תעלומת רצח מעניינת, אבל מה שמייחד ומשדרג אותה הוא האווירה יוצאת הדופן. הגישה שלה רצינית, מהורהרת, אפילו פילוסופית, מה שעוזר לה לברוא אטמוספירה ממגנטת ורצון עז להמשיך לפרק הבא. ביקורת בלי ספוילרים
בין סטטיק לפיקוד העורף, הפרסומות מגלות כמה הכול כאן מופרע
משפחה סהרורית זקוקה לאינטרנט, מכוניות שמבטיחות לנו כמה שהדרך יפה, כולם מצדיעים ומחבקים רק תקנו ותקנו ותקנו. בזמן המלחמה, הפסקת הפרסומות מלאה בהזיות, אבל כשצה"ל בכבודו ובעצמו מתלוצץ על החרדות שלנו, נשבר שיא חדש - וישראל נגלית במלוא טירופה
אילה חסון עימתה בין שני אבות של חטופים. זה היה מחזה שערורייתי ומביש לצפייה
אילה חסון ואמנון אברמוביץ' הם שני הצדדים של אותו מטבע. כזה שבא עם "החדשות" מהבית, צפוי, חד צדדי ובעיקר בלתי מהימן. וכשאלה שניים מהעיתונאים הוותיקים והבכירים בישראל, מתעוררת התהיה שמא העם הזה לא ראוי רק להנהגה אחרת, אלא גם לתקשורת אחרת
"הכתר" נחלשה בעונותיה האחרונות, אבל הפרקים האחרונים מזכירים איזו יצירה נפלאה היא הייתה
אחרי שהתמכרה לעיסוק הצהוב במותה של דיאנה, חלקה השני של העונה האחרונה בדרמה היוקרתית מקדיש זמן רב מדי למלודרמת ההיכרות של וויליאם וקייט מידלטון. דווקא בפרקים המעטים שבהם "הכתר" נזכרת בנכס הטוב ביותר שלה, היא מצליחה להזכיר את רגעיה היפים ולייצר כמה חדשים
כשהאדמה רועדת תחת רגלינו, העוצמה של יפה אדר פשוט מהפנטת
העדות בתכנית "עובדה" של אדר בת ה-85, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר ושבה לישראל לאחר כ-50 יום בשבי, מותירה אותנו בפה פעור. זה לא רק המה, אלא גם האיך: קור הרוח, הכנות, הישירות. בתקופה כל כך מערערת, זאת תצוגת חוסן שמקרינה על כולנו
כל מה שרציתי הוא סיטקום קלאסי ומנחם לימים קשים. במקומו קיבלתי את זה
סדרת ההמשך של "פרייז'ר" מתאמצת מאוד להדהד לדמויות הישנות ולסיפורים מהסדרה הקלאסית, אבל רוב הזמן היא רק מדגישה בכך את מה שחסר לה. אף על פי כן, היא כוללת שני פרקים שיכולים להיכנס בשקט לפנתיאון
האישה שלנו בלונדון הבהירה לעולם: אין תקווה לאזור הזה, לא לפלסטינים וגם לא לישראלים
בריאיון לרשת סקיי, השגרירה בבריטניה ציפי חוטובלי אמרה למעשה כי ישראל בוחרת לחיות לנצח על החרב, וכל תקווה לשלום צריכה להימחק מהתודעה. כשהעשן יתפוגג ונחזור לחיות פה כמעט כמו בני אדם, נצטרך לשאול את עצמנו אם המשיחיות הזאת היא מה שאנחנו באמת רוצים
הריאליטי של נטפליקס מותח, מרגש ומלא טוויסטים. לפעמים הוא גם עולה על המקור
בהרבה מובנים "אתגר הדיונון" היא שילוב "האח הגדול" ו"הישרדות" על סטרואידים, עם קורטוב של טירוף תוצרת אסיה. כמות הטוויסטים מפחידה ממש, והרנדומליות שבה המשתתפים יכולים לסיים את דרכם במשחק גורמת לצופים לרצות לא לפספס רגע
לא, "ארץ נהדרת". אין שום דבר מצחיק כרגע בפסטיגל על המלחמה. זה קרקס בטעם רע
רוב הזמן, תכנית הסאטירה מצליחה להתנהל ברגישות ולהעלות חיוך בימים קשים. אמש היא הציגה סיוט גרוטסקי, עם מערכון שבלי להתכוון דורך על כל העצבים החשופים
הרגעים העלובים האלה הוכיחו שוב: אין תחתית שנתניהו לא מסוגל לרדת אליה
הדיווח בכאן 11 על חילופי הדברים בוועדת החוץ והביטחון, התחינה של משפחות החטופים והטלת האחריות על הסכמי אוסלו, הדגימו שוב איזה מין אדם עומד בראשות הממשלה. דווקא עכשיו, התקשורת חייבת להגביר הילוך ולבחון כל תנועה של נתניהו בשבע עיניים. עדיף יותר
בדיוק ככה: ברגע כל כך מבלבל, גורי אלפי הפך ב"מה שאפשר" את כל הקלישאות על הראש
תכניות הבידור לא בטוחות איך לדבר ואיך לצחוק ברגע העצוב הזה. "מה שאפשר", רצועת הלייט נייט החדשה של רשת 13, מצליחה למצוא את הטון הנכון, ולשחרר קצת אוויר מהבלון הנפוח
הסדרה האגדית חזרה בדיוק בזמן הנכון לרפא את הלב שלנו
חגיגות 60 השנה של "דוקטור הו" לא היו מושלמות, אבל כמה שהן מרגשות. הפתיח האגדי מתנגן, הטרדיס עפה בחלל הצבעוני, הדוקטור מגיח מתוך קופסת המשטרה הכחולה ומשהו בלב מתאחה. לרגע כל הצרות עוזבות אותנו ואנחנו חוזרים להיות קצת ילדים. כאילו אין בחוץ מלחמה
בכתבה הכי מעניינת ששודרה בחודשיים הללו, לי נעים הצליחה היכן שכשלו כל עמיתיה לחדשות
כתבה מצוינת אחת על אירוע בני הערובה בקיבוץ בארי ששודרה באולפן שישי חרגה מהטון השולט באולפני החדשות והציגה לא רק את הישגי צה"ל, אלא גם את הרגע החשוך ביותר שלו ושלנו. על הדרך היא הצליחה גם להסביר מה צריך להיחקר ומה רק להיבדק
בדרכה הדבילית והנוסטלגית, "סקוט פילגרים הולך על זה" בנטפליקס ממש מרגשת
סדרת האנימה, שמציגה טייק חדש על סרט הפולחן, שומרת על רוח המקור אבל גם מצליחה לחדש. היא אולי לא עומדת בזכות עצמה, אבל המעריצים יהנו מכל רגע
השפה, השמחה שלפני, האימה בגוף ראשון - הכול מטלטל. כל הגוף כואב מול הסרט על הטבח ברעים
הסרט התיעודי "#NOVA" (יס דוקו) משחזר באמצעות סרטונים עצמיים את הכרונולוגיה הנוראית של הטבח ברעים. בנסיבות אחרות זה יכול היה להיות סרט טריפי על מסיבה מאושרת, אבל השטן דפק בדלת, והשתלט על הרחבה
מיאה ליימברג והכלבה בלה עושות את מה שביבי גם עוד מאה שנה לא יצליח
מיאה דיברה מול רויטרס באנגלית שפונה לבני גילה ברחבי העולם. אנגלית של בת 17 שסך הכל רוצה ללכת לבית ספר ולשחק עם הכלבה שלה. זו ההסברה הכי טובה שאפשר לעשות, ותראו מה זה, אפילו לא צריך לשלם עליה. כשאתה באמת צודק, האמת היא ההסברה הטובה ביותר
יותר משהוא היה קורע מצחוק, החיקוי של אברי גלעד ב"ארץ נהדרת" היה חשוב
גם אם זה לא היה חיקוי מחמיא, החיקוי שעשה רועי בר נתן לאברי גלעד - הטאלנט החדש של קשת 12 - היה חיקוי מצחיק - וזה כאמור המנדט של התכנית. וזה חשוב יותר מעוד שעה של ברברת גנרלים באולפנים
הכתבה על מחדל התצפיתניות הייתה צריכה לפתוח מהדורה. למי אכפת מקמפיין הבחירות של יוסי כהן?
המהדורה המרכזית של חדשות 12 הפכה למדורת השבט של ישראל. חבל רק שבסופה מתברר שהמניפולציות של לשכת נתניהו וקמפיין הבחירות של יוסי כהן חשובים יותר מהתחקיר על השתקת התצפיתניות
עונת הסיום של הסדרה המחישה שגם כשהיא פגומה היא עדיין מושלמת
כמו גיבוריה, "כלבי השמורה" הפגינה חולשות רבות. העונה החותמת שלה שינתה כיוון ביחס לשתי קודמותיה ולשם כך הקריבה את הניואנסים לטובת מסרים גסים מדי על חשיבותה של הקהילה. ואפילו כך, היא המתה מרגעים יפהפיים ופרקים מרגשים
"הכוכב הבא" כל כך אחרת עכשיו. איכשהו, היא גרמה לי לבכות
תכנית הריאליטי של קשת 12 נראית עכשיו כמו הכלאה של תחרות שירה וערב יום הזיכרון. אירוויזיון זה אחלה, אבל לצערנו, המציאות הוכיחה שאם יש משהו אחד שתמיד יש לו ביקוש בישראל זה שירים עצובים