התחושה המתקבלת מצפייה ב"גוט טאלנט ישראל" היא משהו דומה לחווית הצפייה של פעוטות ביו-טיוב: זה מתחיל מסרטוני אנבוקסינג של ביצי קינדר ונגמר בספיידרמן שמכניס להיריון את אלזה. זה קרקס נודד של כישרונות מרשימים שכרוכים יחד באופן שמבלבל את הצופה וגורם לו לזפזפ
יש חן מסוים בסדרה החדשה של נטפליקס, שמתגלה לאיטו במהלך העונה, בין היתר בזכות המשחק המצוין של מייקל דאגלס ואלן ארקין, אבל בעיקר בגלל מה שהיא לא: סקסית. היא כאילו התקדמה מעבר לסטנדרטים הידועים של סדרות טלוויזיה
"הכוכב הבא לאירוויזיון" (קשת 12) הגיעה לאיזון נדיר בז'אנר מאוס: שמח שם באולפן, אבל לא עצוב בבית. אסי עזר ורותם סלע משתפרים, שירי מימון מחזקת את שולחן השופטים - אבל עם כזה ביטחון בניצחון ישראלי נוסף, אל תתפלאו אם זה ייגמר בקריסת הקונספציה
"קשר השתיקה" (רשת 13) לא תמיד נוחה לצפייה, לא תמיד ממוקדת, לא תמיד עדינה - אבל היא תכנית מטלטלת ומגויסת למען מטרה חברתית, ובים של שעמום, היא מתבלטת בקלות כאחת התוכניות החשובות של התקופה. וכן, לא מעט מזה בזכות צופית גרנט
אף שהכתבה שפתחה את עונת "המקור" (ערוץ עשר) הייתה שאפתנית ומושקעת - זו הייתה פתיחה עונה מאכזבת. עצם הניסיון לפרש לצופים פרשות לא "סקסיות" ראוי לציון אך אי אפשר היה לעמוד בכל הפרטים אם אינך שוחה בחומר וגם החשיפות לא הותירו כותרת מהדהדת
המיני-סדרה החדשה לוקחת סיפור מסעיר על אסירים נמלטים והופכת אותו ליצירה איטית ומשעממת. גורמת לנו להרגיש את השעות הנוקפות, המצטברות, באותו אופן שבו האסירים במתקן הכליאה מרגישים אותן. זה מצער מאוד, כי בתוך זה מסתתרת גרסה הדוקה שהייתה יכולה להיות יצירת מופת
פרק הבכורה של "לאהוב את אנה" (קשת 12) היה מהיר וקצבי. השיחות של אנה ארונוב עם המטפל לא חופרות, אלא רצות קדימה, מוותרות על פור פליי מייגע ודוקרות את הסוגיות הרלוונטיות לחיי האהבה שלה בדיוק ותמציתיות. יש רק לקוות שרף ליהוק הגברים יהיה גבוה יותר בהמשך
ההתנעה האיטית עד כאב והאקספוזיציה המייגעת גורמות לעונה החדשה של "נרקוס" להיראות כמו שאריות מחוממות, עלילה שהוצאה מהפריזר רק משום שנטפליקס הזמינה עוד עונה אף שהסיפור המדהים של אסקובר כבר מוצה. ולמרות זאת, "נרקוס" עדיין מצטיינת בדבר הכי חשוב שעליה לעשות
"דה פור" איבדה אנרגיה עד שנגמרה בקול ענות חלושה, לא לפני שקינחה עם פארסה בדמות מתמודד שמסרב להקשיב לנשים ושופט שמסרב לשפוט אותו. בגמר "הגדול" הזה שכולם בו היו "מהממים ומושלמים", זה אך טבעי שהביצועים יהיו חיוורים. ספק אם נזכור משהו מכל זה עד הפעם הבאה
קל לדמיין שאילו מחמוד אבו עסבה, אשר נהרג מירי רקטה באשקלון, היה יהודי, תמונתו הייתה פותחת את המהדורות וכתבים היו עומדים מחוץ לביתו. לתקשורת הישראלית יש סדר יום אחר כשזה נוגע להרוגים לא-יהודים. הם אינם "הבנים של כולנו", וגם רייטינג הם לא מביאים
ערב טוב יונית, ערב טוב תמר, הכתבים כבר פרושים בשטח, צריך לשנות את הגישה, אליך דני, תודה צביקה, אי אפשר להבליג יותר, אין ספק שפנינו להסלמה, תודה יונית, תודה תמר, לילה טוב
החגיגה הספרטנית של נינג'ה ישראל (קשת 12) הולמת את מדינת ישראל: תמיד יהיה כאן מקום ללחם ושעשועים ולגלדיאטורים צעירים חדשים שיספקו לנו את המנה היומית של תחרויות והפסדים כדי שנוכל לשכוח ממסלול המכשולים של חיינו. ועם זאת, קשת יכולה לטפוח לעצמה על השכם
סרטו של בן כספית "נושא: הלפיד" על הפוליטיקאי ואיש התקשורת לשעבר מרתק בזכות השפה הלא-דיפלומטית שבה מדברים המרואיינים, שחלקם ספגו עלבונות מלפיד. כספית התמקד כמעט רק בעשייתו הפוליטית של לפיד ומעט בעברו התרבותי והתקשורתי. חבל, כי שם אולי נמצא פתרון לחידת לפיד
חלק ממה שהופך את "הצמד" לנפלאה כל כך הוא החיוניות האדירה שלה. היא מענגת, מצחיקה, מכניסה אותנו אל העולם הפרוורטי שלה, רק שמדי פעם זונה מתה מוות אלים בטרם עת. כמו בזמן הסדרה האגדית של דיוויד סיימון, "הסמויה", גם הפעם נראה שמעטים מדי צופים ביצירה המעולה שלו
לא כל הטענות שאמנון לוי מביא בתחקיר על הפרשה הכאובה משכנעות, אך העיסוק שלו בפרשה הוא ידעני ורגיש. עוד לפני שקובעים מי אשם ולמה, להכיר בטראומה של נפגעי הגזזת זו לא נקיטת עמדה פוליטית ולא התנצחות בין קבוצות - זאת חובה מוסרית
ג'וליה רוברטס עושה לראשונה את המעבר בין הקולנוע לטלוויזיה, ומככבת בסדרה החדשה של אמזון מהיוצר של "מר רובוט", סם איסמעיל. בזכות הבימוי שלו הופכת "Homecoming" ליצירה ויזואלית מרהיבה, שמצליחה לחפות על העובדה שבבסיסה היא בסך הכל סיפור מתח מאוד שגרתי
אחרי שחתכו מהסדרה את קווין ספייסי לאחר שורת עדויות על הטרדה מינית, העמידה "בית הקלפים" במרכזה את הנשיאה קלייר אנדרווד. אף שהעונה טובה באופן משמעותי מקודמתה ורובין רייט דואגת שלא נתגעגע לנשיא המת, רבות מההתפתחויות מופרכות והפינאלה מאכזבת. זהירות, ספוילרים
סרטו של ראובן ברודסקי (שבת, כאן 11, 22:00) מכניס את משוררת הילדים האהובה לעולם קסום של בובות וסוכריות - עולם של ילדים שכה היטיבה לברוא בשיריה. למרות עיסוק מעניין בכמה פרשות פיקנטיות כמו הקשר יוצא הדופן עם שמוליק קראוס, חבל שהוא נמנע מנבירה מעמיקה ביצירתה
