"החדר הסמוך", סרטו הראשון באנגלית של הבמאי בכיכובן של טילדה סווינטון וג'וליאן מור, אינו בהכרח אחד מסרטיו הטובים ביותר - אבל הוא מכניס את צופיו לעולם אחר, צבעוני, דרמטי ועשיר יותר. ובשביל זה אנחנו הולכים לקולנוע מלכתחילה
היקום המורחב של "מלך האריות" ממשיך להתפתח ולהתרחב עם סרט על צעירותו של מופאסה. התוצאה מרשימה כשם שהיא מיותרת
קבלו את פרויקט חייו של אדיר מילר - "הטבעת", סרט שיצר על פי סיפור השואה של משפחתו. הוא גם מככב בו בצד ג'וי ריגר ותיקי דיין. התוצאה תהיה להיט עצום, ויש בה מסרים מעניינים מאוד
הנערה הפולינזית יוצאת להרפתקה נוספת באוקיינוס השקט עם חברים ישנים וחדשים. הצרה: התסריט סתמי וחסר השראה, שלא לדבר על השירים. מחזור זה חשוב, אבל הפעם אולי מוטב להישאר עם הזיכרונות מהסרט הראשון. שני כוכבים
פעם בכמה זמן מגיע סרט שגורם לך לשמוט את הלסת. "יופי מסוכן" הוא סרט כזה. תתעלמו מהשם העברי המטופש ואל תשכחו את דמי מור בטקס האוסקר. ביקורת סרט
קבלו את תופעת התרבות הגדולה של החורף: "מרשעת", העיבוד הקולנועי של המיוזיקל המצליח, שמתגלה כחוויה קולנועית סוחפת לכל הגילאים, עם מסר פוליטי אקטואלי
בעשור האחרון לבד יצאו מספר דו ספרתי של סרטים על "הבוס", על רובם חתום הבמאי טום זימני. "יומן דרכים", הסרט החדש שעלה השבוע בדיסני+, אמור היה להיות שיר אהבה לסיבוב ההופעות הכי חושפני של ברוס, אבל מפספס את כל מה שברוס מנסה להגיד בין השורות
"ונום: הריקוד האחרון" הוא סיום פושר לסדרת הסרטים הבינונית בכיכובו של טום הרדי, אבל יש בו מסר חברתי חשוב ורלוונטי
ההמשכון של "בחורים טובים" שובר קופות כמו קודמו ומוכיח שהקולנוע הישראלי הופך להוליווד, אבל זה לא בהכרח דבר טוב. ובכל זאת, שתי איכויות שלו הוציאו אותנו עם חיוך רחב
"מגלופוליס" של פרנסיס פורד קופולה, הבמאי של קלאסיקות כמו "הסנדק" ו"אפוקליפסה עכשיו", הוא סרט על אמן שזכה לכל השבחים שרק אפשר אבל מסרב לוותר על הניסיון להמציא את עצמו מחדש. האירוניה הגדולה היא שדווקא סרט שמהלל חדשנות - מתגלה בעצמו כמיושן ומגוחך
יש ב"ביטלג'וס ביטלג'וס" רגעים של גאונות קולנועית נדירה, אבל יש גם רגעים שלא קורה בהם כלום, או לא קורה מספיק. הסרט לא מאוד רחוק מלהיות פצצה כמו הסרט הקודם - אבל לא מספיק קרוב לכך
הצל של הדוקו על רוני קלדרון מרחף מעל עולם הדוקו הישראלי כמו שהצל של קלדרון עצמו מרחף מעל הכדורגל הישראלי. סוף כל סוף, הסרט על אודותיו ערך את בכורתו - והיה שווה לחכות
הדוקו המדובר "טאבו" חוזר לדמותו של הבמאי עמוס גוטמן, שסרטיו לא הצליחו בזמן אמת אבל הותירו חותם משמעותי, שרק הולך ומתעצם עם השנים. ביקורת
30 שנה אחרי שברנדון לי נורה למוות על סט "העורב", שהפך לסרט פולחן אפל, בהוליווד החליטו ליצור גרסה מחודשת, מקושקשת ומלאת פוזה. מי היה מאמין? כוכב וחצי, והיינו נדיבים
פסטיבל אנימיקס, המוקדש כולו לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, יערוך השנה לראשונה תחרות בינלאומית לסרטים מונפשים. צפינו בכולם, וזה באמת משהו מיוחד
"טאטאמי", מפגש הפסגה של הבמאי גיא נתיב והבמאית-שחקנית זאר אמיר איברהימי, הופך את אליפות העולם בג'ודו למותחן קלאסטרופובי על כפייה לאומית ומגדרית. הצילום מרהיב והמשחק מדויק, אבל ההישג הכי גדול שלו הוא עצם קיומו
שני הגיבורים האהובים נכנסים סוף סוף ליקום הקולנועי של מארוול, עם השתוללות כאוטית, מדממת ועמוסה בקללות. אבל מעבר לבדיחות על מצבה של אימפריית הקומיקס, אין בו עלילה, רגש או דמויות משמעותיות והוא לא רוצה להיות שום דבר חוץ מסרט שאפשר לרייר מולו במזגן. 3 כוכבים
סדרת סרטי המיניונים זקוקה לחידושים כמו אוויר לנשימה. גם עם ילד חדש ובית שונה, הדמויות בסדרה נשארות פרק אחר פרק בדיוק אותו הדבר - וגם ההרפתקאות והבדיחות כבר התמחזרו לעייפה. זה מצחיק לפעמים, אבל אחרי שישה סרטים הבדיחה הזו כבר די לעוסה
יורגוס לנתימוס הוא הבמאי הכי מדובר כרגע, ואחרי "מסכנים שכאלה" חוזר עם להיט נוסף בכיכובה של אמה סטון - "סוג של חסד", שמתגלה כהטרלה פרובוקטיבית חסרת ערך
השחקנים מאכזבים, התזמון הקומי חלש, והבדיחה הכי טובה היא גרעפס בן 20 שניות. הלהיט החדש מבית היוצר של חנן סביון וגיא עמיר ("מכתוב", "עספור") לא מצליח לעורר עניין
הדוקו "מוות באום אל-חיראן" מתעמק ביום הנורא של פינוי הכפר, שבו נורה למוות אזרח ושוטר נהרג, ומציף את המחדלים שגרמו לכך ואת הריקבון ששולט במערכת שלטון החוק בישראל. לעומתו, "קו המים" שעוסק בקרב על נחל האסי, מתמסר לחלוטין למחאה ומבזבז נושא חשוב. סקירה אחרונה
הסרטים החדשים בפסטיבל דוקאביב על השחקנית דליה פרידלנד ("זיכרון של מסטיק") והמשורר נתן יונתן ("אם העולם הזה הוא ים") בוחרים בדרכים מקוריות לספר על האנשים שמאחורי הקלאסיקות שמלוות את חיינו כבר עשורים, ולבדוק מה נשאר מכל זה אחרי כל השנים
"ספיר" הוא דיוקן נפלא של חלוצה להט"בית; "רצח במגדל המים" חוזר באופן מקורי לתעלומת רצח היסטורית; "הרבי קפוארה" הוא עוד הוכחה לקסם הקולנועי של ברק הימן; ואילו "פרנצ'ישקה" משחזר סיפור מטורף על סף תאי הגזים. רשמים מפסטיבל דוקאביב
אחרי שהפך לאירוע תרבותי בארצות הברית, "הקרב על אמריקה" ("Civil War") עולה גם אצלנו ומתברר שחוץ מיחסי ציבור ופרובוקציות, אין לו הרבה מה להציע
"מתחרים" בכיכובה של זנדאיה מציג לנו משולשי אהבה וטניס כפי שעוד לא ראינו על המסך הגדול. הוא קצת קריר ומתנשא, אבל יותיר אתכם עם הרבה מחשבות ועם הלשון בחוץ
"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" של גאי ריצ'י הוא חיקוי חיוור של "ממזרים חסרי כבוד", אבל יש בו את אחת הנשים היהודיות המרשימות שראינו על המסך. חבל רק שמגלמת אותה קתולית
"טור פרידה" בכיכובו של דרור קרן הוא הסרט הכי אנטי-ביבי ואנטי-ביביזם שנעשה פה, אבל הוא גם אנטי-דרמטי ואנטי-אותנטי
אחרי שזכה בדקל הזהב ובאוסקר לתסריט הטוב ביותר, "אנטומיה של נפילה" סוף כל סוף עולה אצלנו לאקרנים ולמרות שמו, מתגלה כהתעלות קולנועית. אם כבר ראיתם - לכו לצפות שוב, ואם טרם עשיתם זאת - למה אתם מחכים?
בני פרדמן, חרדי שחזר בשאלה, מתבסס על סיפורו האישי כדי להציג ב"בית" סיפור על תקרית שמבעירה את ירושלים, ומשמשת כתב אזהרה לישראל כולה. הוא עושה זאת בצורה מרתקת ומחשמלת, שהופכת את התוצאה לאחד הסרטים הישראלים הטובים של הזמן האחרון
מבחינה החזון האמנותי, "חולית 2" מרשים ואפילו מרהיב. הבעיה היא כשמביטים על כל היתר: הדמויות חלולות, טימותי שאלאמה באחת מתצוגות המשחק האנמיות של השנים האחרונות, והכול מלא בג'יבריש ובניחוח אוריינטליסטי. העיקר שהצליחו לדחוף בדיחה על אשכנזים. שני כוכבים
בנפרד מאחיו ג'ואל ויחד עם זוגתו הלסבית טרישה קוק, יצר אית'ן כהן את "סעי בובה", קומדיית פשע לסבית שלמרות הכוכבות שלה, מתגלה כתאונת דרכים. ביקורת סרט
בין הסרטים שלא זכו היה גם "גלוריה!", דרמה קומית שבאמצעות רוח שטות, דמיון אגדתי ולב גדול, עושה כבוד לנשים שההיסטוריה שכחה. וגם: "החלל שנותר", הסרט החדש של אדם סנדלר, מיוחד ומבטיח אבל התסריט מכשיל אותו, ומרטין סקורסזה זכה בפרס מפעל חיים ושומר על אופטימיות
אמה סטון מככבת ב"מסכנים שכאלה" הנועז והמדובר כאישה שנולדת מחדש ויוצאת למסע שבו תגלה מחדש את הגוף שלה ואת העולם כולו. ההופעה שלה בלתי נשכחת - הסרט עצמו הרבה פחות
"איך לעשות סקס" הוא סרט בריטי שמתרחש בחופשה של בני נוער בכרתים ומהדהד את פרשת איה נאפה. הוא מצטיין מבחינה קולנועית, אנושית ומוסרית, והלוואי שמשרד החינוך יכניס אותו לתוכנית הלימודים. עד אז, אל תחמיצו אותו בקולנוע
על אף בימוי יעיל וחכם ומשחק פנומנלי מצד זאק אפרון, יצאתי מעט מאוכזב מהסרט "המתאבקים" כי חשתי שדחסו לתוך הסרט סיפור אפי שדווקא היה עובד יותר בפורמט של סדרה בת חמש שעות
