נינט שרה את "ים של דמעות", וישראל השתנתה לנצח: 20 שנה לגמר "כוכב נולד"
כולנו נולדנו בניצנים: בערב אחד בלתי נשכח באוגוסט 2003 נזרעו הזרעים ששינו את הטלוויזיה והמוזיקה הישראלית לעד. 20 שנה אחר כך, כשהכול הרבה פחות תמים, אנחנו עדיין מנסים לחזור לשם

כולנו נולדנו בניצנים: בערב אחד בלתי נשכח באוגוסט 2003 נזרעו הזרעים ששינו את הטלוויזיה והמוזיקה הישראלית לעד. 20 שנה אחר כך, כשהכול הרבה פחות תמים, אנחנו עדיין מנסים לחזור לשם
המוזיקאי הענק הגיע לשיאו בסגנון מיוחד, רדיקלי ונדיר ביופיו: שירים ארוכים שבהם ירה את כל התחמושת, בלי לאפר או לייפות דבר, כשמאחוריו מתנהלת מלחמת רוק שסוחפת כל מה שעומד בדרכה. עשר שנים בדיוק אחרי שהלך לעולמו, הם מדהימים אפילו יותר
מול קהל ששר איתה כל מילה ופזמון, ועם סוללת אורחים מפוארת שכללה גם את סטטיק, נתן גושן ועדן חסון, כוכבת הפופ הכי מעניינת של העשור האחרון סיפקה שיא אחרי שיא. למרות התחלה מהוססת וגם אם לא כל רגע בו היה מושלם, זאת הייתה חגיגה נהדרת
שניים מהזמרים המצליחים והאהובים בישראל הוציאו אלבומים כנים שבבסיסם משבר זהות, אך הם רחוקים מלהלהיב. רק כשהם מרשים לעצמם לצאת מהשבלונה, הקסם יוצא לאור
"לירז" הוא אלבום של תלמיד מצטיין ששיעורי הבית קלים לו מדי, ואין לו ממש חשק ללמוד משהו חדש. יש בו לא מעט רגעים יפים, אבל במקום לעשות צעד גדול קדימה - הוא מדשדש במים המוכרים והרגילים. ובשביל מי ששואף לעמוד בחזית, הרגיל הוא לעולם אינו מספיק
אחרי שנה שבה פופ מהונדס שלט במצעדים, שירים כמו "אחותי כבר לא סובלת אותך" של שירה מרגלית ואחרים עשויים להצביע על שינוי מגמה בפופ העברי: פחות מחשבים, יותר גיטרות. מה זה אומר ולמה זה קורה עכשיו? התשובות מתחילות אצל כוכבת אחת מעבר לים, אוליביה רודריגו