מילות החכמה של ספר קהלת, שאותן אנחנו קוראים בסוכות, העניקו השראה לשלל שירים נפלאים, מעפרה חזה ועד גבריאל בלחסן, מנעמי שמר עד ברי סחרוף, מארז לב ארי עד שמוליק קראוס. לרגל החג, חזרנו אליהם
רן דנקר רכב על גלי הנוסטלגיה, רביב כנר כמעט לקח את כל הקופה ויובל דיין הפגיזה. אך מאחורי הדרמה במקומות הראשונים אפשר לזהות חילופי דורות, עלייה משמחת במינון הזמרות וגם נוכחות דלילה של קאברים למרות השנה העמוסה. סיכום המצעד השנתי תשפ"א של וואלה! וגלגלצ
היו לאסף אמדורסקי כבר אלבומים מטלטלים יותר ויומרניים יותר בעבר, אבל דווקא במימדיו הצנועים יוצא ב-"432" משהו מאוד ישיר ועדין, נקי ממניירות, דווקא בתקופה שהולכת ונעשית יותר ויותר רועשת. לכן מדובר בכל זאת אלבום מחאה
"רוקנ'רול בצהריים" הוא תצוגת תכלית משובחת של כישרון גדול ובטוח בעצמו, ומדהים לחשוב שזאת רק ההתחלה. וגם: האלבום של סטלה גוט הוא אחד הממתקים של הקיץ, שמלא בעולם צלילים נוגה, אפלולי ומטריד, ובעיקר נפלא. שני אלבומים ישראלים חדשים שאסור לפספס
האלבום החדש של סטטיק ובן אל, "שבעה ירחים", מתאמץ לשדר חגיגה אבל עייף ונטול השראה, ואילו הסינגל הבינלאומי הראשון של קירל כה חסר זהות, שאינו מעורר דבר מלבד אדישות. כך הולכים עכשיו הכוכבים הגדולים של הפופ הישראלי לאיבוד
החדש של ג'ימבו ג'יי מציג אותו בעמדה אחרת לגמרי, כאחד הראפרים האהובים והמוערכים בישראל, בצדק מוחלט. ב"עובדי נמל" הוא מבסס את המעמד שלו, עם ביטחון עצמי גבוה ושירים עם יותר מנגיעה של וירטואוזיות והתכתבות עם שלל ז'אנרים. בנוסף: אתם צריכים להכיר את תמרדה
האלבום החדש של אביתר בנאי, "כשהחיים מתחילים לנגן", מתחיל בצורה המוכרת והאהובה. אבל אז פתאום חל שינוי מעניין: לפתע בנאי מתחיל להתמקד בגיבורים אחרים - בני המשפחה הקרובה שלו. זאת פנייה יוצאת דופן שמעידה על ביטחון עצמי
אחרי שתי דחיות, האווירה באיחוד ההרכב המיתולוגי הייתה סוריאליסטית, וההופעה עצמה הייתה בלתי מדויקת בעליל. אלא שההתלהבות הכמו-ילדותית של השניים הלחימה את כל מה שהיה צריך לכדי רעש נפלא. את מה שהשניים נתנו על הבמה - אי אפשר ללמוד
"התקווה" שייך לעומר אדם ונועה קירל כמו לכל אחד אחר, וזכותם לעשות בו כרצונם. אלא שהגרסה שלהם היא כה דלה ושטחית, ולא מכבדת לא אותם ולא אותו. מול אייקון כזה נדרש יותר מאלתור סתמי במשקל נוצה, וכך זה גם נשמע: ציונות כקיטש, מסרים בעומק של סטורי והמנון כאקססורי
"ערב אחר" מתמקד בחיים לצד האובדן, וביתר שאת בהזדקנות, וכולל רגעים מהממים ביופיים, ובעיקר צובטים. אך הטקסטים אינם חזות הכל. "ערב אחר" הוא אלבום מגוון, שמצליח להיות בו בזמן טיפוסי לאלברשטיין, ובו בזמן גם אחר ומחדש
"להיות מאושר", החדש של גולן, מותיר רושם חצוי: גולן הוא ווקאליסט מצוין, אבל הפעם הטכניקה לא מיתרגמת רוב הזמן לרגש או שיאים, למעט שני שירים שזורחים מעל היתר. וגם: האלבום החדש של איה כורם הוא הטוב ביותר שלה, ותומר ישעיהו מחדד את הסאונד המוכר שלו
גם ב-2021, חזרה של אחת הדמויות האולטימטיביות של הרוק בעשורים האחרונים היא רגע דרמטי ומרגש. מתוך מערבולת משפחתית וגילוי האבהות, ודרך חזרה לזכרונות שנוזלים בין האצבעות, נעם רותם רקם אלבום שדורש סבלנות עד שכל סודותיו מתגלים לאיטם - ומצליחים לנצח את החושך
הטפטוף האינטנסיבי של קאברים כבר הפך למבול: פרויקטים חגיגיים, מחוות מושקעות, ועוד מכל הבא ליד - כולם חוזרים אחורה. כמו הרבה דברים אחרים, גם זה כנראה קשור לקורונה. נדב מנוחין סוקר כמה מהם: מהמוצלחים (פוליקר, בלזיצמן ואפרת) למאכזבים (חידוש אהוד בנאי)
האלבום החדש של מירי מסיקה הוא אלבום טוב מאוד, אבל אם היא רוצה לשחזר את ההתפוצצות שלה כשהתגלתה לפני 15 שנה, היא חייבת לאתגר את עצמה באמת. וגם: אביגיל קובארי היא זמרת הרוק הטובה ביותר בישראל - והאלבום החדש שלה הוא לא פחות ממעולה
"דבק", השיר החדש של שלמה ארצי, הוא שיר נוגע ללב שמציע נחמה למאזיניו למרות הייאוש והכאב; שלום חנוך מפגיז עם שיר קודר, פסימי ומלא בוז; ודווקא עידן רייכל ועדן בן זקן מפתיעים לרעה עם שיר סתמי ומשמים
