"אוזרק" ו"גרייס ופרנקי" נפרדות מצופי נטפליקס באותו יום, משפחת קרדשיאן חוזרת עם סדרה חדשה, סדרת המשך ל"הקתדרלה ליד הים", עונות טריות ל"סמוך על סול", "בובה רוסית", "בארי", "בלתי גמור" ו"נערות דרי", ועוד סדרות חדשות וחוזרות. זה מה שקורה בטלוויזיה באפריל 2022
היעדרו של הכוכב הבלתי מעורער של העונה הראשונה לא אמור להשפיע עד כדי כך על "ברידג'רטון", אבל איכשהו נדמה שהוא כן. לא רק בגלל שנוכחותו נדרשת בלא מעט סצנות, אלא כי האיזונים בעונה החדשה השתבשו לחלוטין. כך, אף שהעונה השנייה לא נוראית, היא רחוקה מהקסם של קודמתה
הרעיון בבסיסה של הקומדיה החדשה ממציא מחדש את אחת התבניות המוכרות ביותר של הז'אנר, והוא לבדו מצדיק את הצפייה בה. הגם שנדרש ל"רוחות רפאים" קצת זמן למצוא את הקצב שלה, עד מהרה היא עושה את זה ואגב כך מותירה תמיד את התחושה שהטוב עוד לפנינו
לסדרת הלהיט של נטפליקס יש שלל של בעיות שהופכות אותה לנשכחת, שולית ובעיקר לא שווה צפייה. העיקרית שבהן היא העלילה, שנעה במונוטוניות מייסרת ומשעממת. את מעט האקשן עוטפים פלאשבקים מייגעים שמצליחים להדוף ולבסוף לקבור לחלוטין את מעט העניין שעוד קיים
שלוש סדרות חדשות שעלו בשבועות האחרונים, עוסקות בסיפורם של יזמי ההייטק טרוויס קלאניק (אובר), אליזבת הולמס (ת'ראנוס) ואדם נוימן (WeWork). הראשונה שבהן מתישה ואינפנטילית, השנייה מפוספסת ומוזרה, ורק ההברקה הישראלית בכיכובו של ג'ארד לטו מהווה נחמה מבדרת
הסדרה שהזניקה את נשיא אוקראינה ממעמד של קומיקאי מצליח ועד לנשיא הנבחר, חזרה לנטפליקס בשל העניין הרב שהוא מייצר. צפייה בה מזכירה כמה כריזמה ואותנטיות יש בזלנסקי, אבל גם מייצרת הקבלות קורעות לב בין הדמות הפיקטיבית לבין זו שמנהלת קרב עצמאות מלב בירתה המופגזת
לאחר שפרצה וכבשה את העולם עם "10 אחוז", פאני הררו חוזרת לנטפליקס עם "עושים צחוק", דרמה קומית חדשה על עולם הסטנד-אפ הצרפתי שלא מצליחה לעמוד בציפיות
אהבה מטורפת, תשוקה בלתי ניתנת לשליטה וקלטת סקס אחת שיוצאת משליטה. סיפור הנישואין הקצר של פמלה אנדרסון וטומי לי הפך לאחת מהסדרות הכי מדוברות של השנה. האירוניה היא שבדיוק כמו אותה קלטת סקס מהניינטיז, הדרך היחידה לראות את "פאם וטומי" בישראל היא בצורה פיראטית
דרמת הפשע הבריטית - שמאז ראשית ימיה זכתה בהשוואות (מוצדקות) ל"הסמויה" - מלאה באקשן, טוויסטים ורגעים מורטי עצבים. היא גם אחת הסדרות הכי מרגשות ורבות עוצמה בטלוויזיה. בכל זאת, מחוץ לבריטניה היא עדיין לא עושה הדים. לקראת העונה החדשה, הגיע הזמן שזה ישתנה
העונה השנייה של "העלאה" מוסיפה לבנות את עולמה, לפתל את סיפורה, להעמיק את אמירתה - ובגדול להיות נהדרת. את המציאות מעוררת המחשבה והחלחלה שהיא מתארת, היא מאזנת באמצעות דמויות שקשה לא לאהוב, ובפרט גיבורה אחת שעושה את הסדרה. וגם: מה שצריך לזכור מהעונה הראשונה
גם אם היא לא עושה משהו יוצא דופן מבחינה יצירתית או סיפורית, האריזה הבידורית שעוטפת את הסדרה על הקמת השושלת האדירה בלוס אנג'לס - הופכת אותה לחוויה קולחת ומהנה. ההופעות המשובחות תורמות, אך גם העובדה שהיא לא מתביישת להסתכל על גיבוריה כאינפנטילים פגומים
הספין-אוף של סדרת הלהיט זוכה לקיתונות ביקורת מקרב צופים שלא אוהבים את חוסר הדיוק ההיסטורי שלה, ובפרט את נוכחותה של דמות מסוימת אחת. אלא שהבחירה הזו של הסדרה משרתת היטב את הרעיון הבסיסי על סופו של עידן הוויקינגים, והבעיות שלה נמצאות דווקא במקום אחר
"אחד מאיתנו משקר" רוכבת על קלישאות התיכון האמריקני הידועות ומנסה לצקת בהן משמעות. רק שבמקום עומק היא מביאה עגמומיות, מבלבלת בין אמירה משמעותית לבימוי דרמטי, ובין אפלה של הנפש לתאורה אפלולית. התוצאה היא אולי בינג' חביב, אבל גם כזה שנשכח תוך רגע
שתי הקומדיות של HBO הבטיחו רבות אבל לא לגמרי עמדו בציפיות בעונותיהן המקבילות. "משפחת ג'מסטון" פתחה יותר מדי קווי עלילה שלא כולם הצדיקו את עצמם, ו"מישהו איפשהו" הגיע לשיא מוקדם ואז התקשתה לעמוד בו. למרות זאת, שתיהן מוצלחות ושתיהן זכו לפרקי סיום מצוינים
